מנשה, יוסף

יוסף, בן מזל ונפתלי, נולד ביום ט' בכסלו תש"י (30.11.1949) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "ברנר" ובבית-הספר הטכני "הולץ" בתל-אביב. יוסף היה תלמיד מצטיין ובעל תפיסה מהירה, אולם בבית-הספר התיכון הפסיק את לימודיו, משום שהעדיף להקדיש את עיקר מאמציו ואת רוב-זמנו לפעילות גופנית. הוא היה חובב-ספורט מובהק והצטיין כשחקן כדורגל בקבוצת "בית"ר" בת-ים. מטבעו היה עליז, בעל מרץ בלתי-נדלה ואוהב מעשה-קונדס. תמיד היה אופטימי ושמח בחלקו, פעיל בחברה ומלא חום אנושי. כל ידידיו ובני משפחתו, שכינוהו בשם-חיבה "יוסי", חיבבוהו ונהנו מאופיו הטוב ומנכונותו לעזור לזולת, ואף החזירו לו מידה שווה של חמימות ואהדה. יוסף היה בן נאמן ומסור להוריו, דואג וחרד למשפחתו. הוא היה חזק, גבה קומה ומוצק, תמיר וחסון. יוסף גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1967 והתנדב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות-טנק ואחרי כן נשלח לקורס מפקדי טנקים. בתום הקורס הוצב ליחידת שריון ברמת הגולן, בתפקיד מפקד-טנק, והוענקה לו דרגת סמל. הוא היה מפקד מצטיין, אהוב על חייליו ועל מפקדיו ולדבריהם "היה מבצע תפקידו על הצד הטוב ביותר במקצועו". בתקופת שירותו ברמת הגולן השתתף בפשיטות רבות ואף הוענק לו ציון לשבח מטעם מפקד החטיבה. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר עמל קשה במקצועו כפחח רכב, והתבסס מבחינה כלכלית. אז נשא לאישה את דינה, שהייתה חברתו זה חמש שנים. על אף נטל-העבודה עשה רבות כדי להרחיב ולהעמיק את השכלתו והתכונן לגשת לבחינות הבגרות. בלילות, לאחר יום עבודה מפרך, ישב רבות וקרא ספרי-לימוד והכין את שיעוריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יוסף ונשלח לרמת הגולן, שם לחם בקרבות הבלימה נגד הסורים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) לחם יוסף כמפקד-טנק בקרב על נפח. במהלך הקרב השמיד טנקים רבים של האויב עד שנפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אח ואחות. הוריו תרמו לזכרו מנורה לבית הכנסת "היכל דוד" בתל-אביב.