מלחי, אריה

אריה, בן מרגלית ומשה, נולד ביום ט"ז בתשרי תשי"ד (25.9.1953) בקרית-ים בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "סיני" בקרית-ים ובישיבה תיכונית "פרח אהרון" בקרית שמואל, וסיים את לימודיו בבית-הספר הדתי המקיף בקרית-ים. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן והצטיין במקצועות מתמטיים ועיוניים כאחד. בעיקר ניכר בבקיאותו הרבה במקצועות: היסטוריה, תנ"ך ומחשבת-ישראל ולדברי חברו ללימודים נהג המורה לפנות אל אריה, כדבר המובן מאליו, כל אימת ששאר בני-הכיתה לא ידעו להשיב על שאלותיו. אריה היה חבר בתנועת "בני עקיבא", והיה גם ספורטאי מצטיין, במיוחד בענפי הכדורגל והכדורסל ואף יצאו לו מוניטין של מכדרר מצוין. מלבד זאת היה חובב-ספרים והקדיש שעות רבות מזמנו הפנוי לקריאה וגם לציור. מטבעו היה ענוותן, שקט, מאופק ומסתפק במועט, ומעולם לא קינא בזולת. תמיד מוכן היה לעזור לזולת בכל תחום והיה אהוד מאוד על חבריו, שכינוהו בשם חיבה "אריק". הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, דואג לאחיו ולאחיותיו ומעולם לא התלונן באוזניהם ולא סיפר על כאביו ועל דאגותיו. נהפוך הוא – תמיד נהג לחייך, היה תמיר וחסון, חזק ובעל כושר גופני מעולה. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים מיהר להיכנס לעול-עבודה עד לגיוסו לצה"ל, משום שסלד מן הבטלה. הוא התכונן להמשיך בלימודים אקדמיים, בתום שירותו הצבאי. אריה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והתנדב לחטיבת חיל הרגלים "גולני". לאחר הטירונות השלים קורס מ"כים והשתלם בקורס מרגמות בינוניות. אחרי-כן הוצב בחטיבת "גולני" ברמת הגולן, בתפקיד מפקד-כיתה ומש"ק מרגמות בינוניות, והוענקה לו דרגת רב-טוראי. ביחידתו נודע כחייל מסור, חבר נאמן ומפקד אהוד על פקודיו. לדברי מפקדו "תרם רבות לפלוגתו במסירות הרבה שבה ביצע את תפקידו והיה מופת לחייליו". הוא היה בעל כושר גופני ושימש דוגמא לחבריו ולפקודיו ועודד אותם ברגעים קשים. הוא היה גאה על יחידתו ונהג לומר: "גולני אלה חבר'ה שקורעים את הנשמה, אבל חסרי-תהילה". הוא הקפיד שלא להדאיג את משפחתו והעדיף שלא לספר להם על הקשיים בחיי-הצבא. במלחמת יום-הכיפורים לחמה יחידתו בקרבות נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל בחרמון ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), לחם אריה כמ"כ בזחל"ם של המ"פ, ובמהלך הפעולה נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. בית-ספרו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו של אריה. אחד מחבריו כתב עליו: "התרשמתי מאוד באחת השיחות עמו, מהדרך האופיינית שבה ביטא בצורה כנה וגלויה את דבריו, שהוכיחו את יושר-לבו, תבונתו הרבה בהכרת המציאות ובגרותו הנפשית".