מכלוף, כפיר-אפרים

בן רות וציון. כפיר נולד באשקלון, בבית חולים ברזילי, ביום ז' בתשרי תשל"ח (19.9.1977). בן בכור להוריו, אח בכור של יניב, נטלי, אתי וירדן. בעלה של איילת ואבא של חושן, אוריין ואליאן. כשהיה כפיר בן חמש שנים וחצי, בגן חובה, נפטר אחיו יניב ז"ל. האסון קרה ב-6.4.1983, כאשר כפיר, יניב ועוד בני משפחה שיחקו ברכב של שכן, מצאו שם גפרורים ואש הוצתה. יניב נפצע קשה ונפטר אחרי עשרה ימים. "כפיר גדל עם האובדן של לאבד אח שגם היה חבר שלו", כתבה האם רות, "זה היה קשה, למרות שתמיד עטפנו וגידלנו אותו בחום ובאהבה רבה". כפיר גדל והתחנך באשקלון. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי רמב"ם והמשיך לתיכון אורט-אפרידר, בו למד במגמה הומנית וסיים שתים-עשרה שנות לימוד בהצלחה עם תעודת בגרות. כפיר בלט מצעירותו בשמחת החיים שלו, בטוב ליבו, בנתינה האינסופית ובעזרה לזולת שכה אפיינה אותו. הוא היה נער שופע חוש הומור, שתמיד סחף בצחוקים רבים את סביבתו. אמנם כפיר היה נער שובב, כדברי אימו רות, אך גם ידע להיות רציני ואחראי כשצריך. כפיר אהב ספורט, רכיבה וכל עיסוק באוויר הפתוח, כך נהג להתגלגל על סקטים בצעירותו, משבגר מעט עבר לטרקטורון ולאופנוע ובהמשך כמובן לכלי רכב. הוא מאוד אהב לרוץ, היה זה הספורט המועדף על כפיר ובמהלך השנים השתתף בתחרויות ריצה רבות. בשנת 1995 התגייס כפיר לצה"ל. הוא שירת במשמר הגבול כלוחם, וכבר בטירונות נבחר לחניך מצטיין פלוגתי. בהמשך שירת כמדריך טירונים, עבר קורס סמלים ושירת כסמל מחלקת טירונים. אימו מספרת: "ברגע שכפיר התגייס לצבא הוא עיצב את אישיותו הרצינית והאחראית, היה פקוד ממושמע ומפקד רגיש ומוביל". חניכיו של כפיר חרזו בשיר פרידה ממנו בסיום טירונות: "באמצע טירונות ביום אחד בהיר, הצטרף אלינו המפקד כפיר, משקפי שמש וקוצים בשיער, מין מפקד בסגנון משופר … כפיר היית לנו אח גדול, ועשית לנו כל מה שהיית יכול, למרות שעם מחלקה שלוש היית כמה זמן, ואם לשתיים לא תחזור חבל לך על הזמן. לבסוף אנחנו נותנים לך מסר, תשמור איתנו בבקשה על קשר". אחרי הדרכת שני מחזורים כפיר עבר לשרת ביד מרדכי, שם סיים את שירות החובה. כשמונה חודשים לאחר שהשתחרר ממג"ב, הוצע לו להתגייס לשירות קבע במשמר הגבול, ביחידת בילוש חדשה שהוקמה – יחידת דקל. כפיר קיבל את ההצעה, עבר קורסים מקצועיים בבילוש ובירי ובשמונה השנים הבאות שירת במשמר הגבול. בתום התקופה החליט כפיר להמשיך במשטרת ישראל (המדים הכחולים החליפו את מדי משמר הגבול הירוקים) ושירת כבלש במרחב לכיש, בתחנת קריית מלאכי. במהלך שירותו כבלש סיים בהצלחה תואר ראשון בקרימינולוגיה במכללת אשקלון. כפיר נשלח לקורס קצינים של המשטרה. משסיים את הקורס בהצלחה החל לשרת כקצין בילוש בתחנת אשדוד. שלומי, פקוד של כפיר סיפר : "הגעת אל היחידה אחרי שכולם התלחששו 'מי זה? הוא טוב? הוא גבר?' אז אחרי כמעט שנתיים איתך אני אומר 'זה כפיר מכלוף והוא הגבר שבגברים'". משה הוסיף: "מאז שהגעת למשרד נטמעת בנו והפכת למשפחה. אדם אהוב ויקר, אחד מאיתנו אבל היית מפקד. לא שכחנו זאת אף פעם. דמותך הנערצת, עבודתך היסודית והמוטיבציה שלך חלחלו בנו. מה שחשוב שמעבר לכך שהיית מפקד וקצין ביחידה היית קודם כל בן אדם, חיוך ענק על פניך וכל דבר לקחת בפרופורציה המתאימה". בחודש מאי 2001, מעט אחרי תחילת שירותו בקבע, כפיר נשא לאישה את איילת. בכיתה י"א הם התחילו להיות חברים, לאחר זמן מה נפרדו, ולאחר שהשתחררו מהצבא הם חזרו להיות יחד והתחתנו. הם היו זוג שתמיד היו ביחד בכל דבר, הייתה ביניהם חברות עם הרבה אהבה. בני הזוג הקימו את ביתם באשקלון. בשנת 2002 נולדה בתם חושן וב-2007 נולדו התאומים, הבן אוריין והבת אליאן. לכפיר היו שתי אהבות גדולות – המשפחה ועבודתו. הוא עשה הכול לשלב בין השתיים באופן הכי טוב, גם אם זה בא על חשבון שעות שינה ומנוחה. כפיר היה שוטר רציני ומקצועי, מסור בכל מאודו לעבודתו, ובמקביל ידע להיות איש משפחה אוהב ואבא נהדר, כזה שמטפל בילדיו באהבה, מבלה איתם ומטייל איתם בכל הזדמנות. כפיר היה גם חבר אמיתי, חבר שתמיד נמצא כשצריך אותו, אהוב ומוערך על ידי כולם. הוא הקפיד להתייחס לכל אדם בכבוד ובנימוס, וידע ללמוד מחוכמת החיים של הבוגרים והבכירים ממנו. פקד כפיר נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז באב תשע"ג (23.7.2013). הוא נהרג בבוקר, בדרכו לעבודה, כשמשאית פגעה באופנוע שלו. בן שלושים ושש בנפלו. כפיר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אישה, שתי בנות ובן, הורים ושלוש אחיות. סגן-ניצב נועם שקל, מפקד התחנה בה שירת ספד לכפיר: "כפיר אחי. רק אתמול בערב נפגשנו, וכרגיל עם חוש ההומור שלך התפתח צחוק סביבך. דיברנו על הכול וכמובן דיברנו על העבודה ועל המבצע המתוכנן. ניסיתי להקניט אותך כדי לדרבן אותך למבצע. כאילו שאי פעם היית צריך דרבון ממני. תמיד היית הראשון לשעוט קדימה, מלא באנרגיה … לקחת ללב את העבודה, והרגש בשבילך היה עניין שמשולב כל הזמן בפעילות. חבריך לעבודה ופקודיך אהבו אותך מאוד, והנהגת אותם מכוח אישיותך המקסימה … כפיר, ליבנו זועק ועינינו דומעות. נפשנו לא יודעת מנוח מרגע היוודע האסון הנורא. לעולם לא נשכח את חיוכך, זיכרונך לעד חרוט על לוח ליבנו". ראש העיר אשקלון בני וקנין, מכר של המשפחה, ספד: "כפיר היה בחייו תמיד במוקד התרומה למען עם ישראל. ללא ספק הוא היה אחד מבניה הטובים של העיר אשקלון, וכולנו כאיש אחד ביום הזה כואבים את כאב המשפחה ומשתתפים בצער הרב ובזעזוע על מותו". קרן, קצינה עמיתה של כפיר ספדה: "כפיר, אני עוד מחכה שתיכנס למשרדי עם החיוך הרחב ותגיד לי 'אחותי, אני צריך חוקר'. ככה קראת לנו – אחי, אחותי. אין שמות פרטיים, כולנו אחים שלך. נותרנו עם חלל עמוק המסרב להתמלא, נותרנו עם תחושת אובדן נוראית, תחושה של אובדן אח, אובדן חבר, אובדן מפקד … קשה לי כל כך לדבר עליך בלשון עבר. הינך והיית אדם מיוחד. הייתה לי הזכות להכיר אותך ולהיות חברה שלך". ישראל , שהיה מפקדו של כפיר כתב: "מעולם לא ראיתי חצי שהוא שלם, עד שפגשתי את כפיר. לכפיר שלנו היה חצי החיוך הכי מיוחד שפגשתי. חצי חיוך שאומר המון, חצי חיוך שאומר לך – אתה יכול לסמוך עלי, המשימה תתבצע הכי טוב שרק אפשר. וכך היה. חצי חיוך שאומר לך – אני אוהב אותך, מעריך ומכבד אותך. חצי חיוך שמסמל לב ענק ומיוחד של נתינה אין סופית ואהבת האדם. חצי חיוך שמסמל את הצניעות הגדולה שהייתה בך … חצי חיוך שנקטף מעולמנו והשאיר תהום ענקית של כאב. כפיר, השארת אחריך מעשים רבים וטובים. המורשת שלך היא אהבה ועזרה לכל אחד, תמיד עם חצי חיוך מיוחד. תישאר בליבנו לעד". נפרד מכפיר עמיתו במשטרה, כפיר אדרי: "כפיר אחי היקר, נעמת לי מאוד ונפלה הזכות בחלקי להכיר עמית, חבר, בן, בעל ואב מסור ואוהב, ולבסוף לשמוע מפיך שאני אח שלך … תמיד היית בשבילי. כאשר היה לי קשה, היית שם. תמיד החלפת, נרתמת, סייעת אפילו שזה לא תפקידך, ותמיד גימדת כל סיטואציה במשפט האופייני 'מה הבעיה?' … כזה היית, קודם כול בן אדם אחר כך התפקיד וכל השאר. הכול אצלך היה נקי זך וטהור. אהבת אמת … כפיר אחי היקר אני אוהב אותך אהבת אמת, וכבר נורא מתגעגע אליך". שלומי, פקוד שלו ספד לכפיר: "כפיר, היית בשבילי חבר ואח גדול. תמיד שאלת אם הכול בסדר, מי עדכן אותך, פשוט בכל סיטואציה היית שם בשבילי עם פתרון וכך בשביל כל הצוות … אני שמח שנפל בחלקי להכיר ולשרת עם אדם מדהים, חבר אמת ואדם אוהב עם המון שמחת חיים, שנותן ללא רצון לקבל … אתה היית אבא שלנו במשרד, שמגן עלינו מכל אדם, וכשהלכת לעולמך הרגשתי יותר מתמיד כמו הבן שלך. יותר מכול הבנתי כמה אהבתי אותך ומצטער שלא יצא לי להגיד לך שאני אוהב אותך, אך עדיין העובדה שאני יודע שידעת את זה טוב – מנחמת אותי". אמיתי, פקוד של כפיר, כתב שיר בשם "נצור בליבי" לזכרו: "היית לי לאח גדול / שמרת עלי שלא אפול / הרגשתי לצידך כל יכול. / לחיים אין כל ערך / מאז הלכת הכול בערך / אתה רשום על הכרך / שממנו אליך אני מתפלל / נושא תפילה לאל. // תשמור עלי מלמעלה ועל המשפחה / מכל צרה ומצוקה / לחשוב עליך בזמן עבר אני נחנק / הזיכרון שהשארת לא נמחק …" גיא וקנין הקצין של כפיר: "כפיר, אני מתגעגע … לחיוך שלך שקנה אותי מיד, להליכה המוזרה שלך עם הרגליים הקצרות, לחוסר המושג שלך בכדורגל ובכדורסל … לפוזה הקשוחה שלך שהסתירה נפש עדינה, לתנועות היד שאפיינו רק אותך, לכרס שלך שהתנפחה והצטמקה לפרקים, לישירות שלא ידעה לבוא מסביב, לגאווה האמיתית שחשתי אצלך בסיום קורס קצינים, לצעקות 'לא אכפת לי' שניסו להסתיר ללא הצלחה מחויבות ענקית … לרוח השטות בטיולים, לרצינות בה האזנת להערות שלי, ללויאליות לאין קץ … לידיעה שאתה שם בשבילי לא משנה מתי ואיפה. לחבר שנכנס לי ללב ויינצר שם לתמיד". "החיים שלפני, כשכפיר איתנו ובינינו, היו חיים של שמחה, חיים של משפחה מאוחדת עם המון אהבה כשכפיר עמוד התווך של המשפחה", כתבה האם רות, "כיום יש הרבה עצב וחור גדול בנשמה. אנחנו כמשפחה נאחזים ותומכים אחד בשני, כמו שהוא היה רוצה שיהיה, עם הרבה אהבה ושמחה". חושן, בתו הבכורה, איבדה אבא אוהב, מחנך, מכוון וחבר טוב כשהייתה בת אחת-עשרה שנים. עם כל הכאב והחוסר של אביה היא מאוד התבגרה מאז המקרה, הפכה להיות הדמות הבוגרת והאחראית לאחים שלה, היא תמיד דואגת ומכוונת אותם לדברים הטובים והנכונים להם … את הכאב והחוסר של אב חושן מבטאת בכתיבת סטטוסים לאביה. היא כותבת עם המון רגש, אהבה וגעגוע שזועק מליבה. התאומים אוריין ואליאן עברו משבר קשה כשאביהם נהרג חודשיים לפני שהם נכנסו לכיתה א', ולהכניס אותם לבית הספר ללא אביהם היה קשה מאוד מאוד לנו ולהם … שלושת הילדים של כפיר הם הכוח שמניע את חיינו, הם מקור האושר והשמחה שלנו. כפיר היה דמות משמעותית מאוד במשפחה, ותמיד השפיע רבות על אחיותיו. אחותו נטלי החליטה אחרי נפילתו שהיא רוצה לחוות אותו דרך עבודתו, והתחילה להתנדב במשטרה. אחותו ירדן, שכפיר היה בשבילה מעין אב נוסף, התגייסה חודשים אחדים אחרי נפילתו ובחרה לשרת במשמר הגבול וכשהשתחררה התגייסה למשטרה ליחידת בילוש שבו שירת כפיר. מסע סיום הטירונות שלה נערך, לפי החלטת מפקדיה, לזכרו של כפיר ואליו הוזמנו כל בני המשפחה, ביום השנה לנפילתו אתי אחותו התבשרה שהיא בהריון כשילדה היא החליטה לקרא לה אור מפני שהיא הקרן האור שנכנסה לנו לחיים לאחר האסון. חניכי קורס בילוש במכללת המשטרה בחרו שפרויקט הסיום שלהם יהיה ללמוד על כפיר כמפקד ועל מורשתו. לסיום הפרויקט החניכים הקימו אנדרטה לזכר כפיר במקום בו נפל, צומת אמונים בכביש ארבע. בדצמבר 2016 נערך טקס הסיום של צעדת "סובב לכיש" השנתית לזכר נופלי המשטרה מהמרחב באנדרטה זו. האנדרטה משמשת לאביו ציון מקום מפלט מהכאב והתאחדות עם כפיר. בכל הזדמנות הוא שם שותל פרחים עצים ותמיד הוא שם לטפח את המקום. בתחנת משטרת אשדוד, בה שירת כפיר, נקרא אולם התדריכים במבנה חדש שנבנה "חדר תדריכים כפיר". במשרד הבלשים בתחנה יש פינת הנצחה לכפיר. מדי שנה בחנוכה, המשפחה מארחת בביתם להדלקת נר את המפקדים והבלשים של כפיר ובמשך הערב מספרים סיפורים וקטעים שהם עברו וחוו עם כפיר. סמוך ליום השנה לנפילת כפיר, נערך טורניר כדורסל בין מחלקות שונות של המשטרה ומשמר הגבול. הקבוצה המנצחת מקבלת את "הגביע הנודד של כפיר" בטקס בהשתתפות המשפחה וחבריו של כפיר. לאתר יוטיוב הועלו כמה סרטונים שהכינו חברים של כפיר לזכרו, ובהם תמונות רבות שלו מתחנות חייו השונות.