מזרחי, דוד

בן אסתר ויעקב, נולד ביום כ"ז בטבת תרפ"ז (1.1.1927) בראשון לציון. למד שם בבית-הספר היסודי, עבד במוסך כמכונאי ועזר להוריו. בהיותו כבן 15 הצטרף ל"הגנה" והקדיש לה את מיטב זמנו מתוך מסירות והתלהבות. ב-1.2.1948 התגייס למלחמת- העצמאות, שירת בחטיבת "גבעתי" והשתתף בקרבות בכפר אוריה, בפשיטה על מפקדת חסן סלאמה, רשפון, תל-א-ריש ועוד. בסביבות בית-דגון עסק בזריעת מוקשים. גם בשעות-הקרב הקשות ביותר ידע לדאוג לחבריו-לנשק ולעזור להם, ועל כן כיבדוהו ואהבוהו מאוד. ב-14.5.1948 בשעה 9cבבוקר, עזבו הבריטים את מחנה-הצבא הגדול סרפנד (צריפין) והוא נתפס על-ידי כוחות ערביים מרמלה, מאנשי חסן סלאמה. מיד עם השתלטותם על המחנה החלו הערבים להמטיר אש על ראשון לציון הסמוכה. כשנודע הדבר לדויד, יליד המושבה, לא שקט, התייצב לפני המפקד וביקש רשות להשתתף בקרב על צריפין. ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948) יצא עם הקבוצה הפורצת מראשון לציון ובשעה 2cאחר חצות הגיע עד גדר המחנה. כאשר גילה במרחק 40 מטר ממנו עמדת אויב, פתח באש ובקרב שנתלקח נפצע ברגלו. לאחר רגעים מספר התאושש והתקדם עד אשר אזלו כוחותיו. כשבאו חבריו לעזור לו, ביקשם להמשיך בכיבוש המחנה והוא נשאר מוטל כשעה עד בוא העזרה הראשונה. עירוי הדם שנעשה לו שוב לא הועיל ולאחר שאיבד דם רב כלו כוחותיו, ומת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון