מאיר, ליאור

בת תמר ובנימין. נולדה ביום כ"ב באלול תשמ"ב (10.9.1982) בעפולה, אחות לאבי, ורד וניצן. ליאור גדלה במושב מיטב שליד עפולה. היא החלה את לימודיה בבית-הספר היסודי 'יד לחמישה', בית-הספר האזורי ליישובי התענך, והתבלטה כתלמידה מוכשרת וחרוצה. ליאור המשיכה לימודיה בחטיבת הביניים ובתיכון 'ניר העמק' בעפולה. היא הגיעה לתיכון עם חששות, אך במהרה התאקלמה והיתה נערצת על מוריה וחבריה. בשנות לימודיה עזרה רבות למזכירות בית-הספר, והיתה בקשרי ידידות עם היועצת החינוכית. ליאור סיימה את לימודיה התיכוניים בהצלחה מרובה. ליאור גדלה והיתה לצעירה מלאת שמחת חיים, שהחיוך לא מש מפניה. היא אהבה לבלות עם חבריה הרבים, לערוך קניות ולמצות כל הנאה שהחיים זימנו לה. ליאור היתה נערה רגישה ואמפתית, אהבה מאוד לעזור לזולת וגילתה יחס מיוחד לקשישים ולילדים. שעות רבות הקדישה לקריאת ספרים, שהסבו לה הנאה רבה. בתום לימודי התיכון עבדה ליאור בפעוטון בישוב הקהילתי גן נר, בהמתנה לגיוסה לצה"ל. היא אהבה מאוד את הילדים והשקיעה את כל מרצה בעבודה, ועל כך החזירו לה הילדים אהבה רבה. גם הורי הילדים העריכו אותה מאוד, ובתום עבודתה במקום ערכו לה מסיבה גדולה ונפרדו ממנה בברכות ובמתנות רבות, שהבהירו עד כמה היתה מוערכת בתקופת עבודתה הקצרה. בחודש אפריל 2001 התגייסה ליאור לצה"ל. היא שובצה בחיל הקשר, עברה קורס פקידות טכניות והוצבה תחילה במחסום קרני ואחר-כך בניסנית שבדרום, סמוך לעזה. בתחילת השירות היתה ליאור מאוכזבת משיבוצה משום ששאפה לשרת בגולני, אך עד מהרה התאהבה בעבודתה והשתלבה בבסיס שבו שירתה. סיפר מפקדה, אל"מ חמאדה: "ליאור היתה מקצועית, מסורה, בעלת יכולות ורמה אישית גבוהה… על אף שהיתה חדשה ביחידה, סחפה אחריה את מרבית החיילים והדביקה אותם בעליזותה… גם בימים הקשים שאנו נמצאים בהם, ימים של לחימה בלתי פוסקת, מעולם לא אמרה ליאור 'לא'. תמיד היתה הראשונה להתנדב לכל משימה, גם אם היה זה על חשבון זמנה הפנוי המועט." ביום ט' באלול תשס"א (28.8.2001) נפלה ליאור בעת מילוי תפקידה בתאונת דרכים שאירעה בצומת סעד. בת תשע-עשרה היתה בנופלה. אחרי מותה הועלתה לדרגת רב"ט. ליאור הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות ואח. ספדה לליאור אורה, המחנכת שלה מימי התיכון: "להספיד, מלאכה קשה היא. להספיד אותך, ליאור, שאחת מתכונותייך הבולטות היתה אהבת החיים – קשה שבעתיים… איך אפשר לשכוח את חיוכך התמידי, זיו פניך, האהבה שהענקת לכולם, מילותייך המרגיעות ועליזותך שהדביקה את כל הכיתה… ליאור, שמך שהוענק לך על ידי הורייך האהובים, תמר ובני, הלם אותך בחייך ובמותך. את חיוכך ואורך עוד שנים רבות נחפש."