לרנר, יעקב

בן אנה וליאוניד. נולד ביום ל' בכסלו תש"ט (1.1.1949) בברית-המועצות, שם עברו עליו ילדותו ונעוריו, שם גדל, התחנך וסיים את חוק לימודיו. בתום לימודיו, נרשם יעקב ללימודי רפואה בלנינגרד. בשנת 1972 הוסמך כרופא במגמת בריאות הציבור. בשנת 1974 עלה יעקב לישראל. הוא רכש את השפה העברית, התאקלם בחברה הישראלית ובחודש פברואר 1975 התגיס לצה"ל. הוא נשלח לקורס קציני רפואה וקיבל דרגת סגן. בתחילת דרכו בצה"ל שימש יעקב כרופא אפידמיולוג. כעבור תקופה בחר את מסלולו החדש – התמחות בפסיכיאטריה. יעקב החל את התמחותו בפסיכיאטריה בבית-החולים הממשלתי בנס ציונה ובבית החולים גהה. הוא התחיל לעבוד כפסיכיאטר מן המניין, התקדם בתפקידו ושימש רמ"ד פסיכיאטריה בצה"ל. בהמשך התמנה פסיכיאטר חילי של חיל האוויר ולאחר שנה לערך התמנה מפקד מרפאת בריאות הנפש המרכזית בתל השומר. יעקב התקדם בסולם הפיקודי מדרגת סגן עד דרגת סגן-אלוף. בחוות-דעת על קצינים כתבו מפקדיו: "איש מקצוע עתיר ידע. רופא טוב ואינטליגנטי. נעים סבר והליכות. משתלב היטב בעבודת צוות. הצליח בתפקיד הדורש החלטות מקצועיות מסובכות". ביום י"ב בסיוון תשמ"ט (15.6.1989) נפטר יעקב מדום לב והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין נווה הדר בהוד השרון. יעקב הותיר אחריו רעיה – לידיה, בן – אריאל, בת – נטלי, אם ואח – שלמה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "יאשה ליווה את מחלקת בריאות הנפש בתפקידים חשובים ובכירים. בכל תפקידיו הפגין מיומנות מקצועית גבוהה ומעל הכל אנושיות חמה וכנה. האיש הרופא, החבר עם הלב הגדול והחם, נפטר בעצמו מדום לב…"