לניץ, דויד

בן ברכה ושמעון, נולד ביום כ"ד בתשרי תרפ"ח (10.10.1927) בעיר מנייביטש, פולין. למד בבית-ספר יסודי והיה נער בשעת פלישת הגרמנים לפולין. עם התקפת הגרמנים על רוסיה – והוא באזור הרוסי של פולין – התחמק בעוד מועד והצטרף אל הפרטיזנים. היה הצעיר בגדודו, הצטיין בעוז-רוחו והצליח בכמה פעולות מסוכנות. אחרי הניצחון על גרמניה הנאצית, החליט לעזוב את הגולה, יצא את רוסיה וגם את פולין, עבר גבולות בגניבה והגיע בקשיים רבים לאיטליה, כשכוונתו לעלות לארץ. בחודש מאי 1946 עלה לארץ באוניית המעפילים "דב הוז". כאן התמחה במקצוע הרצפות ולמד עברית. חבלי קליטתו היו קלים. בזמן קצר מאוד התערה בארץ. היה חבר ה"הגנה" בקרית ביאליק והיה מאושר בחלקו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס גיוס מלא ושירת בחטיבת "כרמלי". דויד זכה עוד לראות את אחיו, שעלה בינתיים לארץ ונמצא בבית-עולים. לאחר בלימת הפלישה בעמק-הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק-הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.