ליכט, שמואל (“שמוליק”)

בן חנן ולובה. נולד ביום ט"ז בתמוז תש"ט (13.7.1949) בראשון לציון. הוריו היו מניצולי השואה שהצליחו להגיע ארצה, לאחר שעברו את תלאות מלחמת העולם, כדי להקים משפחה בישראל ולגדל את ילדיהם במולדתם. שמואל למד בבית-הספר היסודי "בארי" והצטיין בעיקר במלאכת יד. לאחר סיום בית-הספר היסודי, למד בבית-הספר התיכון "מגדיאל" בגבעתיים. הוא היה חניך "השומר הצעיר" ושימש כמדריך בתנועה, עד לגיוסו לצה"ל. חניכיו בתנועת הנוער שהיו מסורים לו מאוד העריצו אותו בשל תכונות המנהיגות שהיו טבועות בו. הוא אהב לצאת לטיולים, למסעות ולמחנות-עבודה במסגרת פעילותו העניפה בתנועת הנוער. בגדנ"ע היה פעיל בחוג קליעה למטרה וזכה במדליות ובתעודות הצטיינות רבות וביולי 1964 עבר קורס מ"כ של הגדנ"ע. הוא היה ספורטאי מחונן ועסק בהתעמלות, באתלטיקה קלה, בשחייה ובכדורגל. הוא השתתף בתחרויות ספורט רבות והגיע להישגים נאים. על-אף פעילותו הרבה בתנועה, בצופיות ובשאר עיסוקיו לא הזניח את הלימודים ותכנן להמשיך את לימודיו בטכניון, לאחר שחרורו מצה"ל. הוא ידע לקשור יחסים חברתיים במהירות וכך נמשכו הקשרים האמיצים בינו לבין חבריו, גם לאחר שדרכיהם נפרדו. הוא אהב להגיש עזרה לזולת והיה יושב לצד תלמידים נחשלים ועוזר להם בהכנת השיעורים. הוא היה בעל יצר חברתי מפותח ואלטרואיסט מושבע. שמוליק היה בן מסור להוריו ונכון לשירותם תמיד. הוא גויס לצה"ל בספטמבר 1967 והוצב לחיל החימוש. ביום א' בשבט תש"ל (8.1.1970), בטרם סיים את שירותו הסדיר, נפל באזור ניר-יצחק – גבולות בעלותו על מוקש. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון לציון. מפקדו הספידו ליד הקבר: "אנו עומדים ליד קברו של רב"ט שמואל ליכט חייל טוב שאפשר היה לסמוך עליו, אבל אנו מביאים לקבורה לא רק את החייל שמואל ליכט; יחד עמו נקברות שאיפותיו להתקדמות במסגרת הצבא. בעוד שבועות מספר צריך היה להתחיל בהכנותיו לבית-הספר לקצינים. שמואל היה מאותם החיילים אשר היה איכפת להם. הוא היה ער ומתקומם נגד דברים אשר נראו לו כעוולות; הוא היה נאבק על עקרונות ואף היה מוכן לסכן את הפופולריות שלו ובלבד שלא ייעשה עוול. גם נפילתו של שמואל ממוקש שנטמן על-ידי מרצחים הייתה תוך כדי הגשת סיוע לחייל אחר שלא מיחידתו. – – אין מילים בפינו לנחם את משפחתך ואת חבריך הדואבים את מותך, אך אתה הלכת תוך כדי היותך בשירותה של מדינתנו – המדינה היחידה בה יש לנו ביטחון בסיסי ואשר בה ורק בה אנו יכולים לחיות". זכרו הונצח בחוברת "לזכרו של שמוליק".