ליכטמן, משה
בן לאה ואלכסנדר, נולד ביום כ' באלול תרפ"ו (30.8.1926) בעיר קלוז', טרנסילבניה, לפנים הונגריה ואחר-כך – רומניה. הוא התחיל ללמוד בבית-הספר של הקהילה ובשנת 1935 עלה ארצה עם אמו ואחותו אל האב שבא בשנת 1933 לארץ כתייר והשתקע בחיפה. בבית-הספר היסודי נודע לתהילה בעבודות-יד, בציור ובפיסול ואחרי כיתה ו' יצא לפי דרישתו ללמוד מקצוע. הוא חיפש ומצא לו בעצמו בית-מלאכה למיכניקה עדינה, למד את המקצוע ועבד בו שנים אחדות, ואחר-כך עבד במסגרות בבית-מלאכה של הצבא הבריטי. היה חבר בתנועת-הנוער "גורדוניה". חיבב מוסיקה ובשעות הפנאי למד לנגן בכלים שונים. משה היה ספורטאי ועסק בעיקר באיגרוף. כמו-כן למד נהגות לשם הרחבת כושר פעולתו בחיים. חבריו הכירוהו כחבר עליז, מנגן ורוקד ומרומם את מצב-הרוח בחבורה. ב-2.12.1947, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, התפטר מעבודתו אצל הבריטים וכעבור חמישה ימים התנדב ל"הגנה". שירת בחי"ש בהגנת חיפה, בקרבת מקום לאביו ששירת ב"משמר העם". בכל הזדמנות היה מזהיר את אביו שישגיח על עצמו, אך הוא לא נזהר והתנדב לשירות בעמדות המסוכנות ביותר. פעמיים תפסוהו הבריטים, כאשר החזיק תת-מקלע "סטן" בידו, ונחלץ מהם. המשיך את שירותו באחד מגדודי חטיבת "עודד" ובחודשים האחרונים שירת כנהג ביחידת שריון. לפי עדות מפקדו התנדב לכל משימה קשה ומסוכנת. משה השתתף בקרבות ליד מטולה ומשמר הירדן ובשחרור הגליל העליון. נשאר בשירות בגליל העליון עד שביום י"ג בכסלו תש"ט (15.12.1948) נהרג בהתהפך רכבו בין תרשיחא לפסוטה. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה.
