ליבוביץ, אריה-טוביה (לייב)

בן מלכה ויצחק, נולד ביום כ' באדר א' תרפ"א (28.2.1921) בעיר אוגלה, צ'כוסלובקיה ועלה ארצה בשנת 1936. בהיותו בן 16 הצטרף ל"הגנה" והשתתף בשמירה על פרדסי באר יעקב. אחר-כך התגייס לנוטרות ושירת בגליל, במשמר הנע ובפלגות-האש, חש ראשון לכל מקום-סכנה ומתוך מסירות-נפש הגיש עזרה ליישובים קרובים ורחוקים. אומץ-לבו נודע לשם גם בכפרים הערביים בגליל. עסק בחקלאות וגילה בקיאות בכל ענפיה, ועל אף תפקידיו הקשים בשמירה ובעבודה החקלאית מצא גם זמן לעיין בספר. כשעזב את הגליל עבר לגור בקרית נחום בעמק זבולון, נשא אישה ונולדה לו בת. עסק בחקלאות ונתמנה מפקד אזורי בענייני ביטחון. נתחבב על אנשי הקריה והדריך אותם בשימוש בנשק ונתגלו בו כשרונות צבאיים נדירים. במלחמת-העולם השנייה עזב את חייו האזרחיים והתגייס לצבא הבריטי. עם קום המדינה התגייס לצבא והוצב בחטיבה 7, שלחמה בסביבות לטרון. לפני ההפוגה הראשונה יצא בראש כיתת חיילים למשלט מסוכן. בראותם את כוח האויב המכריע שתקף אותם, ביקשו אנשיו לסגת, אך אריה התנגד, לא הסכים להפקיר את המשלט בידי האויב, ונלחם עד שאפסה התחמושת. אז פקד על אנשיו להימלט. הם הזעיקו עזרה, אך היא הגיעה במאוחר. התגבורת הספיקה לגרום אבדות קשות לאויב ולהחזיק במשלט, אבל את אריה לא ניתן להציל. לפני מותו עוד הספיק לחבל במקלע שלו, לבל ייפול בידי האויב, וכך מת מות-גיבורים סמוך ללטרון ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948). נקבר בבית-הקברות בנען. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.