לוי, אברהם

בן אסתר ורפאל, נולד בחודש יוני 1924 בעיר גזירה שבעיראק למשפחה נכבדה ומיוחסת. בשנת 1930 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בירושלים. אברהם למד בבית-הספר לבנים והצטיין בלימודיו, בייחוד בכתיבת חיבורים על נושאים תנ"כיים וספרותיים. כמו-כן הצטיין בבישול במטבח לתלמידים והודות לו זכה בית-ספרו בתעודת הצטיינות בתחרות הבישול של בתי-הספר הירושלמיים. לפי מסורת משפחתית גידל שערותיו כ"נזיר" עד היותו לבר-מצווה ואז הסתפר בפעם הראשונה בחייו. בגלל קשיים כלכליים שפקדו את המשפחה, הפסיק את הלימודים עם סיום בית-הספר היסודי, התמחה בחרטות עדינה ועבד בה בהצלחה, והוסיף להשתלם בקריאת ספרות ובניסיונות כתיבה. למרות מוצאו מהעדה הכורדיסטנית חיבב במיוחד את יצירות ש"י עגנון, שפתחו לפניו עולם אכזוטי של יהודי גולת אשכנז ממזרח אירופה. היה פעיל בחוגי השתלמות חברתית ותרבותית של נוער בני עדתו והיה בדעתו להעלות על הכתב את פרשת חייו בצורה ספרותית. כצעיר נאמן לחובה הלאומית שירת זמן-מה בנוטרות ובמלחמת-העצמאות התייצב לשירות בחטיבת ירושלים בין הראשונים. השתתף במערכות דרום ירושלים, בכיבוש קטמון, עין כרם, מלחה, ועוד. ביום ח' באב תש"ח (13.8.1948) נפגע מכדור ונפל בדיר אבו-טור. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.