בנם הבכור של רחל ואליהו. נולד בקריית טבעון בעונת האביב, בחג הפסח, ביום י"ח בניסן תשל"ה (30.3.1975). אח לכרמית ולטליה. כשהיה לירן בן שנה וחמישה חודשים, הצטרף למשפחה האח יוהד. בשל הפרש הגילים הקטן גדלו השניים כמו תאומים, ועם זאת, היו שונים מאוד באופיים: יוהד היה שובב, ולירן, לעומתו, היה ילד שקט ואחראי. כך השלימו השניים זה את זה. את ראשית חינוכו קנה לירן בקריית טבעון, בבית הספר היסודי "נרקיסים", והמשיך לחטיבת הביניים "אורט גרינברג". בתקופה זו היה חניך בתנועת "הצופים". לירן היה ילד בעל שלווה פנימית שהקסימה את הסובבים אותו. הוא אהב מאוד את הזולת, היה חבר טוב, נאמן ומסור, שידע להעניק מעצמו לאחרים. בביתו היה המקשר בין כל בני הבית והיווה את עמוד התווך. אביו עבד עד שעות הערב המאוחרות, ולירן גילה כבר מגיל צעיר עצמאות ואחריות רבה. הוא דאג לאחיו הצעירים, וסייע לאמו בכל מטלות הבית. כל זאת עשה זאת בטבעיות ובצורה הטובה, האחראית והמסורה ביותר. חברים שהצליחו לפרוץ את מחסום הביישנות של לירן גילו אישיות מדהימה, מלאת קסם ומסירות, שילוב של תלמיד חכם ומעמיק, גאון מחשבים עם טוב לב ושלווה פנימית האופייניים רק לו, המאפשרים בניית מערכות יחסים וחברויות מלאות שותפות, הערכה ואהבה. כישרונו של לירן בתחום המחשבים והאלקטרוניקה ניכר עוד בהיותו ילד צעיר. לפיכך, עם סיום חטיבת הביניים, הציע אביו שימשיך את לימודיו בבית הספר הטכני של חיל האויר. לירן נענה לאתגר ועבר ללמוד ב"טכני". הוא המשיך לשנה י"ג, והוכשר כהנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים. לירן חלם להתפתח בתחום המחשבים, וראה בו מקצוע לעתיד. עם זאת, פיתח תחביבים רבים נוספים: משחקי כדורגל וכדורסל, צילום ועריכת סרטוני וידאו, קיפולי נייר (אוריגמי), וכן הפליא לצייר ציורי קומיקס. לירן אהב סרטים ומוזיקה, ושילב את אהבתו זו בעבודת המחשב שלו. תמיד עשה הכול ביסודיות, בחקרנות, במסירות ובבשלות. לא היו אצלו "קיצורי דרך". את החודשים שנותרו ללירן עד לגיוסו, ניצל לטובת עבודה במקום עבודתו של אביו, בחברת החשמל. מיד עם הצטרפותו לחברה זיהו המנהלים את היכולות הטובות של לירן בתחום המחשבים, ואפשרו לו להטמיע תוכנה חדשה. לירן עשה זאת בקלות, וללא עזרה מאיש. מנהל המ?חשוב הצהיר כי הטכנאים של חברת החשמל לא יכלו לעשות זאת טוב כמוהו. לירן התגייס לצה"ל ב-20.8.1995, ושירת כטכנאי ב"מאמן" של חיל האוויר, בטייסת 117 שברמת דוד. הוא ביצע את תפקידיו במסירות ובמקצועיות, ואף הנחה פרויקטן מ"הטכני" בפרויקט האישי שלו, תקדים שלא היה כמותו, בהתחשב בעובדה שרק מהנדס מדריך הנדסאים. בתוך זמן קצר מונה לירן לתפקיד ראש צוות, ושימש חונך לחיילים חדשים ביחידה. לירן יזם ופיתח את החונכות באופן שבו למדו החיילים את החומר אגב עבודה ויישום – במקום המבחנים העיוניים. מפקד הטייסת סיפר כי לירן היה מהטובים שבחיילי הטייסת – נעים הליכות, שקט, עניו, מקצוען בתחומו ונחבא אל הכלים. לא לעצמו ביקש אלא לחייליו, לחבריו, לאחיו ואחיותיו, וכל גאוותו הייתה על הישגיהם; את המחמאות שקיבל הוא עצמו ביטל בצניעות. לא בכדי היה לירן מועמד לקבל את אות "החייל המצטיין", אלא שהדבר נבצר ממנו בשל גילו הצעיר. הוסיף ואמר מפקד הטייסת: "היה בו שילוב של חייל שקט ונעים עם הצטיינות, מה שהיה לסמל". לירן נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.1997) במהלך שמירה על היישוב טל מנשה. בן עשרים ושתיים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית טבעון. הותיר הורים, אח ושתי אחיות. כתבו בני משפחתו: "זכות גדולה נפלה בחלקנו להיות אחיו והוריו של לירן, 'האח שאהבנו לאהוב' אשר היה לב המשפחה, החבר הטוב שיודע תמיד מה לומר, המפשר בין הנ?צים, המדריך הרוחני שלנו. לירן השאיר לנו חוויות וזיכרונות שילוו אותנו כל חיינו. … מילים לא יוכלו לתאר את תחושת הכאב, הגעגוע וההחמצה הגדולה שאנו מרגישים בכל יום שעובר מאז הלך מאתנו." שיר שכתב ללירן חברו, לירון דגן: "כמו כוכב שביט / החוצה לאורך שמי הערב / הלך בטרם עת // כמו קשת בענן / הנעלמת במצמוץ עיניך / הלך בטרם עת // זוהר מבריק ובהיר במיוחד / בוקר אחד כאן / ובצהרי היום הלך // כמו איבוד אור השמש / באחר צהריים סגרירי / הלך בטרם עת // כמו טירה הבנויה מחול / על חוף הים / הלך בטרם עת // כמו פרח קסום / שלא תוכל להשיג / הלך בטרם עת // נולד להדהים, לתת השראה ולשמח / כאן יום אחד / ובצהרי היום הלך // כמו שקיעת החמה / שמתה עם זריחת הירח / הלך בטרם עת / הלך בטרם עת." כתבה יהודית: "לירן, השנים עוברות להן ואתה איננו. ידיד אמת היית לי, ומקום מיוחד שמור בלבי לך. נער עדין, מופנם ונעים הליכות היית, תמיד דאגת לזולת, והתחביבים שלך והדברים הקטנים שאהבת ייזכרו בלבי. אליהם הצטרפו הדברים הנוספים שלמדתי עליך מפי חבריך אשר מוסיפים עוד חן לתמונתך שנצטיירה בלבי. יכולת לתרום לעולם הזה כל כך הרבה מח?כמתך ומאישיותך, וכל הדברים שיכולנו עוד לספר זה לזה יישארו הרחק מאתנו לעד. לנער המחייך שנשאר צעיר לנצח, מידידתך, יהודית." לקראת יום השנה לנפילתו, החליטו הוריו של לירן להנציח את זכרו בתחום שאהב כל כך – המחשבים. משפחת לוין העניקה תרומה לחדר המחשבים בבית הספר היסודי "נרקיסים" שלירן למד בו בילדותו, ובמקום יוחדה פינת הנצחה לזכרו של לירן. עמית גבע, רכזת פרויקט הקדשת עבודות סמינריוניות מצטיינות למשפחות שכולות במכללת סמינר הקיבוצים, הקדישה את עבודתה ללירן.
