לוביא (מהלל), יוסף (יוסי)
יוסף (יוסי), בן שרה ז"ל ושלום, נולד ביום כ"ב בכסלו תש"א (22.12.1940) בצנעא שבתימן, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1943. הוא חונך ולמד בכפר הנוער בן-שמן והמשיך את לימודיו שם בבית-הספר החקלאי. כשיוסי היה בן שלוש מתה עליו אמו, והוא עלה ארצה עם אביו. בהעדר אם לילד קשה היה לאביו לגדלו ולטפל בו וכעבור שנה הכניסו למוסד של "עליית הנוער" בפרדס חנה. אחרי-כן הועבר למוסד בכפר ויתקין ומשם נשלח לבן-שמן. כשפרצה מלחמת השחרור הוחזר יוסי לבית אביו ונשלח לבית-ספר "נוה שאנן" בתל-אביב. משם עבר לבית-יתומים בירושלים, אשר מנהלו, ד"ר יוחנן לוביא, אמצו לבן. לבסוף חזר לבן-שמן ושם למד חקלאות והיה אחראי לפלחה. יוסי הצטיין בכושר טכני ועוד בגיל צעיר היה מפעיל מכונות וטרקטורים, מתקן בעצמו את הדרוש תיקון ואף משפץ ומשכלל את הכלים. כך בנה לו שובך ליונים ומבנה לארנבות שם גידל אותן במסירות רבה. הוא היה חובב ספורט נלהב ואהב מאוד את הים. לימים עבר בהצלחה קורס לצלילה תת-ימית והצלילה נעשתה אצלו תחביב שהרבה לעסוק בו. הוא נהג לצלול בציוד מלא של איש-צפרדע ונהנה מאוד לשתף חברים בצלילה. כמו-כן הקדיש מזמנו הפנוי לדיג ולשיט. יוסף גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1959 והתנדב לשרת בקומנדו הימי. הוא הוסמך כצולל, עבר אימונים בשייטת והשתלם בקורס צניחה. כעבור שנה החליט לעבור מחיל-הים ליחידה מובחרת. ביחידה זו שירת כרובאי ועבר קורס לנהגי משאית. בתעודת השחרור שלו צוין, שבתקופת שירותו הצטיין כחייל טוב. לאחר שסיים את שירותו הסדיר עבד יוסי כשלושה חודשים בקידוחי-נפט ואחרי-כן עבר לעבוד ב"סולל בונה" כמפעיל מכונות קידוח. כעבור זמן החליט להתמסר לבניית מכונות-קידוח כעצמאי. בעזרת מסגר החל לבנות מכונות קידוח, לפי תכנית ששרטט קודם לכן. בקיץ 1962 נסע לטיול לארצות אירופה. בשנת 1963 נשא לאישה את אילנה חברתו והזוג עבר לגור בנתניה יחד עם אביו-מאמצו, שעמו קשר קשרי ידידות עמוקה. הוא אהב מאוד את משפחתו והרבה לצאת עם אשתו ועם ילדיו לטיולים ולפיקניקים בחיק הטבע. ברבות השנים רכש לו סירת מירוץ והיה יוצא עם בני משפחתו לשיט לאורך חופי הארץ. הוא הקדיש הרבה מזמנו לחינוך ילדיו והרבה לטפח את החצר ואת הגינה ליד ביתו. בשנת 1970 הקים יוסי את השותפות "קודחי השרון בע"מ", הצליח בעבודתו והיה מאושר בה. לקוחותיו העריכוהו וביקשו שרק הוא יעבוד עמם. העסק התרחב ונוספו לו פועלים וציוד. יוסי השתדל לתקן בעצמו את הציוד ולשם כך השתלם בקורס לריתוך. שלושה חודשים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים השתלם יוסי בקורס נהגי זחל"ם, במסגרת שירותו במילואים. כשפרצה המלחמה נחפז להתייצב ביחידתו ונשלח לרמת-הגולן, שם השתתף בקרבות הבלימה ובפריצה לשטח סוריה. בהתקפה של כוחותינו על הכפר מזרעת בית ג'אן ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), פגע פגז בזחל"ם של יוסי הווא נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות (בת שלישית, שנולדה לאחר שנפל, נקראה על שמו "אביטל-יוספה") ואב. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יוסי בלט בהתנדבותו לבצע כל עבודה ומשימה מבלי לחשוב פעמיים. במשך הזמן התבלט בכושרו הטכני וניצל אותו לצורך ייעול אמצעים שונים, שבהם השתמשנו בצבא. יוסי היה בעל כושר גופני מעולה, שאותו ניסה להעמיד בפני אתגרים שונים, תוך משיכת חבריו לתחרויות שונות. לכל אורך השירות, בסדיר ובמילואים, בלטה מסירותו לכל דבר שבו עסק. כאחד החיילים הוותיקים ביחידה, היה ממעצבי דמות הלוחם ביחידה ואחד הראשונים, שתודות לעבודתם הגיעה היחידה ליכולתה המבצעית הגבוהה ולתרומתה החשובה לביטחון מדינת ישראל". אשתו תרמה לזכרו ארון-קודש לבית-הכנסת "שיבת-ציון" בנתניה.
