כרמי, אברהם (אדק)

בן פרלה ופינחס, נולד ביום ח' בטבת תרע"ה (25.12.1914) בעיר לודז', פולין. אחרי סיום גימנסיה עברית ופעילות ציונית בקרב הנוער עלה ארצה ב- 1934 ברישיון-סטודנט ולמד בפקולטה למדעי- הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי הלימודים יצא לעבוד כפועל חקלאי. היה פעיל מאוד ב"הגנה" והתערה בארץ. בראשית מלחמת-העולם השנייה שירת בנוטרות ואחר-כך נתקבל לעבודה כפקיד ומנהל-חשבונות בקופת-חולים ובלשכת המס במקומות שונים, ולבסוף – לעבודת-קבע בבנימינה ושם השתקע עם אישתו ושני בניו. כשנדרש להתגייס, מילא חובתו בגדוד בחטיבת "עודד". סיים קורס מ"כים, הדריך ואימן, פיקד ונלחם, היה לחייל-חזית מושלם ומחייליו שלא היו נלהבים כמוהו דרש ביד חזקה את מילוי החובה, ומאידך גיסא היה להם חבר טוב ומסור ושוקד להקל את סבלם והיה להם למופת במסירות ובאומץ ומעודדם בשעות קשות. היה חובב חיות ובכל הפעולות והקרבות במזרח הגליל, למן טבריה ועד נבי-יושע ומלכיה, הוליך איתו את כלב הבוקסר שלו. רק לקרב על מירון ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) לא לקחו איתו בנימוק שחושש הוא מאוד מפני פעולה זו. ואמנם באותו קרב נפגע קשה בבטנו, כשחש לעזרת חבר פצוע תחת אש-אויב חזקה. אברהם הועבר לבית-החולים בצפת ודבריו האחרונים למפקד פלוגתו היו: "ראה מה עשו לי המנוולים. דאג שהפלוגה תנקום את נקמתי" – ומת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת.