כספי, אריה (“אריק”)

בן טוביה וחנה. נולד ביום כ"ח בשבט תרצ"ה (1.2.1935) בתל-אביב. סיים את לימודיו בגמנסיה העברית "הרצליה". השתייך לתנועת "הצופים". בהסכמת-הוריו הצטרף לצה"ל בגיל י"ז ולפני קורס-קצינים היה מ"כ ומ"מ בנח"ל. היה מדריך במחנה-האימונים ואף הדריך נוער עולה מדרום-אפריקה – וחניכיו אהבוהו, כי תמיד שאף לגוון את פעולותיו עמהם ולתת להם יותר ויותר משלו. השתתף בכמה פעולות קרביות (כגון, קלקיליה וחוסאן) וגילה בהן אומץ וגבורה. בצאתו לפעולות בראש-פקודיו צעד בטוחות והיה משרה מרוחו על כל חבריו-לנשק. שקט היה ומסוגר בתוך עצמו, מעמיק ומשכיל, וכל הליכותיו ומעשיו – לאור מצפונו וישרו. הגיע לדרגת סגן. ערב צאתו למערכת-סיני, בה נפל, כתב להוריו: "אתם יודעים בדיוק כמוני שאי-אפשר אחרת, ובכל מקרה דעו, כי אנחנו כאן הולכים מתוך הכרה מלאה בצורך". בזכות היותו מ"מ מוכשר נבחר לעמוד בראש בטור שפרץ למעבר-המיתלה – ושם נפל ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956) והובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח. ביום כ"ח בתשרי תשי"ח (23.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בשכונת-מונטיפיורי, היא שכונת-מגוריו האחרונה, הוקם מועדון-תרבות לנוער מטעם עיריית תל-אביב, הנושא את שם אריה, אשר הקדיש בחייו הרבה מזמנו להדרכת-נוער. "אחרי עשר שנים" הוא שם הקונטרס שהופיע לזכרו בשנת 1966. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".