כוכבא (שטרן), חנן

בן חנה ופרידריך, נולד ביום י' בתמוז תרפ"ח (23.6.1928) בעיר בוכום, גרמניה. בהיותו בן 5 נמלטו הוריו להולנד מפחד הנאצים, וזה שימש להם דחיפה לעלות לארץ. בשנת 1936 הגיעה המשפחה לנהריה והסתדרה במשק חקלאי. חנן מצא תוכן רב בחיי המשק, טיפל בחי ובעצי-הפרי והתקשר לעבודת-האדמה. בהיותו בן 12, במות עליו אביו, נאלצה אמו לעזוב את המשק ולעבור עם שלושת ילדיה לירושלים. בקושי הסתגל חנן לחיי העיר. הוא למד בבית- הספר "במעלה", והצטיין בלימודים בכל המקצועות, אך געגועיו לכפר לא פסקו והיה פוקד אותו בטיולים. כאשר סיים ללמוד בבית-הספר היסודי נאלץ להשתכר למחיתו ונתקבל לעבודה במערכת העיתון "פלסטיין פוסט". עבד ביום ולמד בלילה, בהתכוננו לבחינות-הבגרות. בשנת 1945 עמד בבחינות בהצלחה, אלא שהחליט לקשור את עתידו עם חבריו לתנועת "גורדוניה" ולצאת להגשמה בנווה ים. ההכשרה הימית משכה את לבו וחנן עבד הרבה על ספינת הדיג. כעבור שנה עבר לגרעין "התנועה המאוחדת" בדגניה ומשם נשלח להדרכת הסניף הימי של התנועה התל-אביב. באותה תקופה הירבה לטייל בארץ ולמד באופן יסודי גיאוגרפיה וטופוגרפיה. לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, חזר בינואר 1947 לקבוצתו בדגניה, נשלח לאפיקים להשלים את אשר החסיר באימונים, ובראשית אפריל הצטרף לחבריו בהכשרה בחטיבת "יפתח" ששירתו בפלוגה בתל חי. ימים אחדים השתתף בליווי שיירות ואחרי-כן שמח לצאת לפעולה הגדולה בנבי- יושע. ההתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע, נערכה בליל 19-20 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו לעברם רימונים שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים. בשעת הקרב, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948) נפצע קשה ונשאר בשדה הקרב עם יתר הפצועים. אז ביקש חנן מחברו לקחת את רובהו ולהשאיר לו רימון. אחרי כיבוש מצודת נבי-יושע נמצאה גופתו. ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנבי-יושע.