כהן, שלום (שמעון)
בן ניצה ודוד. שלום נולד בכ"ו באדר ב' תרפ"ד (1.4.1924) בטריפולי שבלוב. הוא למד בביה"ס האיטלקי "בניטו מוסוליני", עשה חיל בלימודיו וצייר בצורה יוצאת מן הכלל. עם התבגרותו, לקח חלק בתנועת הנוער היהודית "בני יהודה". בשנות הארבעים גייסו הגרמנים את כל הגברים שמעל לגיל שמונה-עשרה להשתתף בבניית מחנות ריכוז ומשרפות. מששמע שלום שלוקחים את אביו לעבודה זו, לקח את מקומו ועבד במחנות עד סוף מלחמת העולם. כשניסה לעלות ארצה, נתפס יחד עם רבים מחבריו ונזרק לכלא. עם הגעתם של האנגלים ללוב הוא שוחרר והתגייס לצבא הבריטי יחד עם אחיו. עשה חיל בתפקידו, והגיע לדרגת פיקוד. לאחר תקופת מה, הכיר שלום את בת דודתו מרים מטוניס, נשאה לאישה ועלה איתה ארצה בעזרת הארגון היהודי "בית"ר" בשנת 1949. הם הגיעו ארצה עם אלפי יהודים מכל העולם. תחנתם הראשונה הייתה "בית עולים פרדס חנה". לאחר שהייה קצרה עברו למעברה, והוא קיבל עבודה בניקיון המחנה, בריסוס הסביבה. בשנת 1951 התגייס שלום למשטרת ישראל, ומאז שירת בנאמנות עד ליום מותו. התקופות הקשות שעברה מדינתנו לקחה את שלום לימים רבים הרחק מביתו. לילות רבים שכב במארבים, בגבולות רחוקים, הרחק ממקום יישוב – כדי ללכוד מסתננים שחדרו מירדן לתחומי הארץ כדי לפגע, להטמין מוקשים ולזרוע הרס. גם בתחום הפלילי הוא פעל. עזר לאנשים רבים ביישוב, עזר להשכין שלום בית, ריב בין שכנים, וכיוצא בזה. שלום שירת בתחומי אבטחה, אח"ק (אגף חקירות), אג"מ (אגף מבצעים), בתחום הסיור, בשנים 1951 – 1958. לאחר מכן, בשנת 1958, שירת בתחנת פרדס חנה בתפקיד סמל תחנה, ובשנת 1961 היה רכז חקירות בתחנה זו. בתפקידו כראש משרד סיור בתחנת טול כרם שירת משנת 1967 ועד 1973, מועד מינויו לתפקיד קצין לת"מ (לשכה לתפקידים מיוחדים) בנפת שומרון. בהמשך שירותו שימש מפקד תחנת עירון – בשנת 1975, וראש משרד סיור בתחנת פרדס חנה – בשנת 1976. בתפקידו כמפקד תחנת זכרון יעקב שירת משנת 1977. שלום היה בוגר קורסים במסלול: קש"ב/אג"מ משנת 1952/3, סמלים אג"מ משנת 1957/8, בעל הסמכה לקצונה מאפריל 1971. כן היה בוגר הקורס לסמים שהתקיים בירושלים, בשילוב משטרת ישראל וה-.F.B.I משנת 1974. מי שהכירו (כלומר רוב תושבי פרדס חנה) כינה אותו בשם "סמל כהן", גם בזמנים שהיה קצין. שלום היה שוטר בכל רמ"ח אבריו, מכף רגל ועד ראש: לבושו היה מגוהץ בקפידה, צווארוני חולצותיו מעומלנים וישרים, נעליו השחורות מבריקות ודרגותיו נוצצות ומזהירות, שערו מסופר בקווים ישרים ושפמו המפורסם מסורק ומסודר. תמיד בזמן, תמיד מדויק. כתב ידו להתפאר, עבודותיו למופת. בשנים האחרונות לחייו נפל שלום למשכב. מאחר והיה אדם בריא ביותר לא האמין, ולא האמינה הסביבה הקרובה והרחוקה, שדבר כזה יכול לנחות עליו. למרות מחלתו הקשה הוא המשיך בעבודתו. הגיע למשרדו לפני טיפול כימותרפי, הלך לטיפול, נסע הביתה באוטובוס, וחזר למחרת לעבודה. כולם היו בטוחים שהכול יחלוף, ששום דבר לא יוכל לו – כזה גדול, כזה חזק, כזה יפה וכזה שוטר. ביום י"ט בניסן תשל"ח (26.4.1978) נפטר מפקח שלום. בן חמישים וארבע בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בפרדס חנה. הותיר אישה, שישה ילדים וחמישה נכדים.
