fbpx
כהן, שי

כהן, שי


בן אהרן (הכהן) ופולט. נולד ביום כ' בכסלו תשי"ג (8.12.1952) בעיר פז שבמרוקו. כשהיה כבן-שנה, עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בחצור הגלילית. שי היה ילד שקט. ילדותו עברה עליו ללא קשיים מיוחדים. בבית-ספרו שבעיירה הצטיין בעיקר בנושאי תרבות ורוח. הוא שקישט את החדרים לקראת מסיבה או יום-חג והוא שהכין תלבושות ותחפושות לקראת חג-הפורים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, נתקבל שי לבית-הספר התיכון-חקלאי שבמקוה-ישראל. גם כאן היה פעיל מאוד בחברה. מוריו וחבריו הדגישו תמיד את הקפדתו הרבה בענייני סדר וניקיון. באותה עת התפתחו בו שני תחביבים: נגינה במפוחית פה; צילום ופיתוח תמונות. בצילום הגיע שי לרמה גבוהה שגם צלם מקצועי לא היה מתבייש בה. בכל משך-לימודיו במקוה-ישראל לא ביקש מעולם מהוריו כסף לבילויים או לקניות. רק לאחר בדיקה נתגלה לאמו, כי בימות החופש נהג שי לעבוד מבוקר עד ערב במסעדת בית-הספר וכך השתכר את הדרוש לו. לפני הגיוס לצה"ל עבד שי פרק-זמן מסוים בשמורת החולה. שי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לחיל-השריון. עבר קורס נהג-טנקים, קורס מפקדי-טנקים, קורס נגדים-אפסנאיים. בזכות הצלחתו וכישוריו המליצו עליו מפקדיו שיצא לקורס-קצינים. שי סיים קורס-קצינים בסיסי וקורס קצינים-אפסנאיים. הוא היה מקובל על מפקדיו ופקודיו וידע ליצור קשר בלתי-אמצעי עם חייליו הצעירים ממנו. בשנת 1972 הועבר שי לפיקוד הגדנ"ע – מרחב הצפון, ולאחר תום שירות החובה החליט לקשור את גורלו ועתידו בצה"ל וחתם לשירות-קבע. בגדנ"ע נתגלו כל תכונותיו הנעלות כאדם וכמפקד. חניכיו אהבוהו והעריצוהו והוא שבה את לבם. לאחר שנה בפיקוד הצפון הועבר לבסיס הגדנ"ע שבשדה בוקר. גם כאן הפך במהרה למרכז החיים החברתיים ול'נותן הטון' בכל טיול ומסיבה. ביום כ"ח בשבט תשל"ה (8.2.1975) נפל שי בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבחצור הגלילית. השאיר אחריו אם, חמישה אחים וארבע אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סגן שי היה קצין בעל ידע מקצועי מעולה, מפקד אשר דרש הרבה מחייליו, אך ידע לעמוד על זכויותיהם עד לאחרונה שבהן… בחוג החברים תרם הרבה מכישרונותיו… הוא קשר קשרים רבים עם חברים וחברות בכל- מקום ובכל-זמן… בעת הקמת הבסיס החדש ניכר היה חלקו של שי בכל שלב משלבי הקמתו, הן בהשגת האמצעים והן בהשקעת עבודה של ממש תוך מתן דוגמה אישית לחייליו". משפחתו וחבריו הקרובים הוציאו חוברת-זיכרון לזכרו.

דילוג לתוכן