כהן, אהרן

בן סוניה ואבא, נולד ביום כ"ה בטבת תר"ע (6.1.1910) בעיר ויטבסק, רוסיה. כאשר עבר לווילנה, למד שם בגימנסיה עברית ובשנת 1923 עלה ארצה עם הוריו. בארץ סיים את לימודיו בבית- הספר התיכוני למסחר בתל-אביב והתחיל לעבוד כפקיד בבנק האפותיקאי. עבודתו בבנק היתה שקטה, אולם הוא לא ביקש את המנוחה. נפשו הסוערת נשאתהו למלא את חובתו. כך הלך מחיל אל חיל. בשנת 1924 – והוא כבן 14 – הצטרף ל"הגנה" ועלה בשלבי הפיקוד עד לדרגת מ"מ. לאחר זמן בחר ללכת ולשרת בחיל-הספר העבר-ירדני. "האימונים במסגרת החוק נמרצים ביותר," הסביר לעצמו. משם עבר לשמש מדריך כללי לאימונים בגוש פתח תקווה, בשומרון ובבן שמן. בתקופת מאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט פיקד על עמדות בגבולות תל-אביב-יפו ובסביבות "המשולש". אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ביום 29.11.1947, הדף, עם האנשים שבפיקודו, התקפות ערביות מצד יפו. משנכבשה יפו על-ידי כוחותינו נתמנה מפקד גדוד חי"ם בתל-אביב, ואחר-כך – בלוד הכבושה. בצבא הגנה לישראל הוענקה לו דרגת סרן והוא שימש קצין-קשר עם האו"ם. לא רק באומץ-רוחו, אלא גם בתבונתו מצא מסילות ללב אנשי האו"ם ונתחבב עליהם. בנוסעו במכוניתם, לרגל תפקידו, בסביבות פלוג'ה – עלתה המכונית על מוקש ואהרן נפל, ביום א' באדר תש"ט (2.3.1949). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה ושני ילדים.