ישראלי, נדב
בן זליג ושחורה. נולד ביום י"ב באדר תש"ד (7.3.1944) בקיבוץ איילת השחר וסיים את בית הספר היסודי ואת בית הספר התיכון בקיבוץ. הוא היה קשור מאוד למשפחה ובעיקר לאם, אהב אנשים והיה מקדיש להם הרבה מחשבה ותשומת לב. היה בין היחידים שהיה משוחח עם הצעירים המתנדבים שהגיעו לקיבוץ, הזמין אותם לחדרו והקדיש להם הרבה מזמנו, לכן היה אהוב על הכל. נדב היה חבר בחטיבת הנוער של "איחוד הקבוצות והקיבוצים", השתתף בקורסים של גדנ"ע אויר והגיע בהם לטיסה ב"פייפר". לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, ניכר בו רצון עז להמשיך בלימודים. הוא לא היה תלמיד שקדן מטבעו, אבל במקצועות ריאליים אחדים, כגון מתמטיקה וכימיה, היה מבריק. הוא גויס לצה"ל בנובמבר 1962 והתנדב לחיל האויר. בתקופת שירותו הצבאי ניסה "לתפוס" כל דבר, הוא נרשם לבחינות הבגרות ואף עמד בחלק מהן. הוא היה מעוניין בכל. בזמנו הפנוי היה מרבה לקרוא, התעמק בספרות יפה ובעיקר היה מרבה לבקר בתערוכות אמנות. הוא סיים בהצלחה קורס טיס ולאחר השתלמות נוספת הפך להיות מדריך טיסה. הוא הוכיח עצמו כבעל יכולת חשיבה וניתוח טובים, הגיע להישגים יפים מאוד וקיבל דרגת סרן. עוד לפני גיוסו לצה"ל התגלה כבעל "ידי זהב" ברוכות וכאשר שוחרר מן הצבא התחיל לעבוד במסגריה. הוא קרא ספרות מקצועית בשטחים שונים ועסק בתכנון פרוייקטים שונים, חלק מהם בסיוע ענפים שונים במשק. כיוון שהיה ער ופעיל בכל הקשור לענייני חברה, נבחר, אחרי שובו מן הצבא, לוועדת החברה במשק. הוא היה שותף להתלבטויות ולדיונים בכל חיי הקבוצה ורגיש לצדק החברתי. בקיץ 1969 הדריך במחנות קיץ של "הבונים" בארצות הברית. בראשית מרץ 1970 הוא נקרא לשירות מילואים פעיל, אך בו ביום, אור ליום כ"ד באדר א' תש"ל (1.3.1970), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות באיילת השחר. מפקד הטייסת כתב לאמו ולאחיו מכתב תנחומים, ימים מספר לאחר נפילתו של נדב, וזו לשונו: "בהילקח מכם נדב אבד לנו חבר מן השורה. נדב היה מופיע לטיסות גם מעבר לנדרש ממנו. הוא ידע שאנו זקוקים לו ולכן היה מתייצב בכל רגע קשה – וכאלה היו רבים. נדב היה מהמתנדבים ולקראת כל מבצע ביקש שאזכרנו לטובה ושאכין את רשימת הטייסים והוא היה מוכיח לי מדוע מגיע דווקא לו להשתתף יותר מאשר לאחרים. לא רק טייס היה, אלא גם מתכנן ובונה כלים טכניים שונים. לכלים אלה היתה מטרה אחת ויחידה והיא – הקלת עומס העבודה ושיפור רמת הביצוע – – – דמותו תישאר עימנו, ותשמש מופת לדורות הטייסים הבאים". במכתב הוקרה אל אמו, שנשלח לאחר נפילתו של נדב, הועלתה על נס תרומתו של נדב לייעול. הוא הגיש הצעה לבניית מכונה מסויימת ובמכתב החתום על ידי יו"ר הוועדה המרכזית להצעות ייעול כתוב לאמור: "ההצעה נבדקה על ידי הגורמים המתאימים בצה"ל אשר סמכו ידיהם עליה כתרומה בעלת חשיבות לחיל האויר הישראלי, תחום שהיה כה קרוב ללבו של נדב. הוועדה החליטה אפוא, להעניק לך מכתב הוקרה זה ופרס כספי סמלי בסכום של 1,000 ל"י. מי יתן ולא תוסיפי צער ומכאוב. חזקי ואמצי!". עלון "איילת השחר", אשר יצא לאור ביום 6 במרץ 1970, הוקדש לזכרו של נדב. באחת הרשימות בעלון זה הובאו קווים לדמותו: "תמיד חיפשת את הדרך הקצרה, אשר תהיה גם הנכונה וכשמצאת אותה לא נרתעת לנסותה ולהגשימה. כך הייתה הסכנה מלווה אותך בחיים. מעולם לא היית מוכן לקבל דבר כהלכה מסיני והיית מוכן לצאת לקרב למען עקרונות ודעות שנראו לך צודקים. ואני יודע יפה – למרות שנהגת לזלזל במלים כמו צדק ומוסר – כי רבה הייתה רגישותך המוסרית והיא שדחפה אותך עם השתחררותך מצה"ל ליטול חלק במערכת החברה בקבוצתך, אף כאן בעיניים פקוחות ואמיצות ויודע אני שהיית גם ער ופתוח לדברים אחרים. תמיד אהבת לשמוע פסוק במקורו מן המקרא או פרשה יפה מן האגדה; אהבתך להם באה לך מאביך ז"ל, שהשכיל לנטוע בבניו אהבה וזיקה לתרבות ישראל".
