יקותיאלי, אמנון (אמונה, קותי)

בן יהודית ויוסף, נולד ביום י"ח באדר ב' תרפ"ט (30.3.1929) בירושלים. אביו – מבוני היישוב ויוזמי "המכביה", ואמו – בתו של ר' עקיבא-אריה וייס, ממייסדי "אחוזת בית", היא תל-אביב. באווירה של קוממיות ועמידה גאה גדל הילד. בקיץ תרפ"ט עזבו הוריו את שכונת קרית משה בירושלים ועברו לתל-אביב. אמנון רכש את חינוכו העממי בבית-הספר העירוני לבנים והתחבב על מוריו בשקדנותו ועל מכריו בעירנותו ובפקחותו. תוך כדי לימודיו בגימנסיה "הרצליה" התבלטו נטיותיו לטכניקה ועבודות-יד במקצועות הציור והשרטוט. היה מחונן בחוש מוסיקלי והשתתף במקהלת הגימנסיה. היה ספורטאי מחונן והשתתף בנבחרת הכדורסל של הגימנסיה "הרצליה". מגיל 11 השתייך לתנועת "הצופים", ומאז היה פעיל בה גם כמדריך מסור בלב ונפש. בגיל רך מאוד הצטרף גם לשורות ה"הגנה". את עיתות חופשתו מלימודיו בבית-הספר עשה בעבודה בקיבוצים. לאחר שסיים את הכיתה השישית בגימנסיה "הרצליה" נאלץ ליטול חלק בעול פרנסת המשפחה. אמנון עבד בחברת החשמל ובו בזמן המשיך לימודיו בגימנסית-ערב "השכלה". היה בן מסור להוריו, בעל אופי שקט, נאמן לחבריו ופשוט ביחסיו ובהליכותיו איתם. כשיצאו חבריו להכשרה מגויסת בדפנה מיהר להצטרף אליהם ומיד עם פרוץ מלחמת- העצמאות התנדב ליחידת הפלמ"ח. ארבעה חודשים עשה בקרבות ובאחד מהם נפצע, אך העלים את הדבר מעיני משפחתו. לאחר-מכן נשלח לדליה לקורס מ"כים. לאחר סיימו את הקורס נדחתה חופשתו והוא יצא עם כיתת חבלנים להתקפה השנייה על מבצר נבי-יושע. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר-הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו רימונים לעברם שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים, והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948). לאחר חודש נתגלתה גופתו והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנבי-יושע.