יעקבסון, משה-אריך

בן יעקב-ארנסט ואסתר (אדיט). נולד ביום ט"ו בתמוז תרפ"ה (7.7.1925) בעיר גויטינגן שבגרמניה. בילדותו היה חלש וחולני אך הוריו לימדוהו להתגבר על חולשותיו ולא להיתפס לרגשי-נחיתות. עוד בימים הראשונים בבית-הספר נסערה רוחו של הילד וההורים חינכוהו ברוח לאומית-יהודית מתוך כוונה לסלול לילד הנרגש את הדרך לחייו בעתיד ברוחו של חזון הציונות; הם הורוהו את הסיבות לסבלות-העם ועם תורה זו הפכו את הארץ ואת בניינה לסיסמת-חייו. בשנת 1938 עלתה המשפחה לארץ. סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בקרית-מוצקין. עבר הכשרה קצרה במסגרת "עליית-הנוער" בקיבוץ בית-יהושע. כאחד מנערי "הנוער העובד" נכנס כשוליה לבית-החרושת "וולקן". חזר להכשרה בקיבוצים עין-גב ונען ונכנס כחבר לקיבוץ החותרים בקרית-חיים. הצטרף לפלמ"ח. מטעם קיבוצו היה שוטר במחנות-העולים בקרית-שמואל ושימש כמדריך לנוער העולה. חבר ה"הגנה" משנת 1940. משנסתיים תפקידו כשוטר, בפברואר 1948, גויס לצה"ל. תחילה היה אפסנאי במטה מחוז-זבולון. השתתף בשחרור עמק-זבולון. אחר-כך עבר קורס לאלחוטאות. נפל ביום א' באייר תש"ט (30.4.1949) בשעת מילוי תפקידו. בינתיים עלה קיבוץ החותרים להתישבות בכפר-טירה וחבריו הביאוהו לקבורה באדמה זו. בשנת תש"י הוציא קיבוצו חוברת לזכרו הנושאת את שמו. הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה ביום כ"ה באב תשי"ג (6.8.1953).