יחיאל, שמחה

בן פרומה ואהרן, נולד ביום כ"ד בשבט תרפ"ח (15.2.1928) בעיר ברלאו, רומניה. סיים בית-ספר יסודי ועבד כנפח ומסגר. היה ציוני וחלוץ, ארבע שנים היה חבר הסתדרות-הנוער "דרור" ותורו לעלייה הגיע בשנת 1946. שמחה העפיל ארצה באונייה "כנסת ישראל" שנתפסה על-ידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין. עם שחרורו בא לגבעת ברנר. היה חבר הגרעין הרומני שם, שעבר אחר- כך לגשר. עבד בחקלאות ובתעשייה לסירוגין, ומהמשק גויס לצבא. קודם לכן התאמן שם ונשלח למשלטים שבקרבת גשר. לאחר-מכן נשלח לנגב ושירת בחטיבת הנגב. זמן-מה עשה במשמר הנגב. משנכבשה באר שבע עבר למשלטי פלוג'ה. בדרך לשם, כחמישה קילומטרים לפני פלוג'ה, נתקלקלה המכונית; הוא ירד ממנה ועלה על מוקש. נפצע פצע אנוש ומת כעבור שעות מספר, ביום כ"ה בתשרי תש"ט (28.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.