יזדיאן, אברהם

אברהם, בן יקוט ורב שמעון, נולד בשנת 1953 בטהרן שבפרס. הוא סיים שש שנות לימוד בעיר הולדתו, ולאחר שעלתה משפחתו ארצה בשנת 1965, המשיך וסיים את לימודיו היסודיים בכפר מל"ל. אחרי-כן החליט אברהם ללכת וללמוד מקצוע. כך למד בבית-הספר התיכון-מקצועי "מוסינזון" שבהוד השרון את מקצוע המסגרות המכנית. הוא היה תלמיד טוב ובסיום הלימודים הוסמך כמסגר מכני. אבי היה בן מסור ודואג למשפחתו. סמוך למועד גיוסו לצה"ל הגיש בקשה לשרת קרוב לבית, כדי שיוכל לעזור בפרנסת משפחתו, כי אביו, מפרנס המשפחה, שעבד כפועל בבית חרושת, נפגע בתאונת עבודה וסבל בגללה כאבים קשים בגבו וברגליו. לפיכך נבצר ממנו לעבוד כפועל והוא נאלץ להישאר בבית ולנוח לעתים קרובות. אבי, שדאג להוריו ולאחיותיו הצעירות, עשה ככל יכולתו כדי לעזור, אבל צו הגיוס הגיע. אברהם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והוצב לסדנא של גייסות השריון כמסגר מכני. גם לאחר שגויס, לא שכח לרגע את משפחתו ושאף תמיד להיות לידה. מפקדיו, שהתחשבו במצב המשפחתי, ניסו לעזור לו והקלו עליו מעט. אישרו לו חופשות שלא מן המניין והעלימו עין לעתים כשבושש לחזור מהבית. אולם כה רבה הייתה דאגתו למשפחתו שלא פעם נטל לעצמו חופשה ללא אישור, כדי לעזור בבית, ומששב לבסיס שילם על כך בעונש. למרות פגיעותיו הקלות במשמעת, היה אבי חייל טוב, נאמן ומסור לתפקידו. חבריו ומפקדיו אהבו אותו בזכות אופיו הטוב ובזכות נכונותו לעזור לזולת. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אבי בסדנא. עומס העבודה היה גדול שבעתיים לעומת ימי העבודה הרגילים, אך אבי וחבריו היטו שכם והחזירו לכשירות כלים רבים וחשובים, שסייעו לגייסות הלוחמים. הם עבדו יום וליל, ללא ליאות וללא הפוגה, במסירות אין קץ. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) ביקש אבי ממפקדו חופשה קצרה, כדי לסור הביתה ולראות מה שלום בני המשפחה. הוא יצא, אך מדרכו זו לא שב. אסון קיפד את פתיל חייו והוא נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אברהם שירת בסדנת שריון וביצע את כל המוטל עליו כראוי. עלי לציין שבזמן המלחמה התנדב אבי לבצע תפקידים מעבר לתפקידיו הרגילים".