יוסף, מירי
בת הזקונים של גלינה ומיכאל. נולדה ביום ט' באלול תשמ"ה (26.8.1985) בבאר שבע. אחות לעמנואל, רפאל, גלית ודויד. בלידתה היו ההורים מאושרים כל כך, שחגגו את בואה לעולם במסיבה רבת משתתפים. מירי הייתה מדהימה ביופייה. כתינוקת נראתה כבובה מושלמת, ואנשים היו עוצרים ליד עגלתה ומתבוננים בה, לא מאמינים שמדובר בילדה אמיתית. במהלך לימודיה בבית הספר היסודי "שז"ר" שבבאר שבע, עסקה מירי בפעילות גופנית. היא היטיבה לרוץ, ואף זכתה בפרס על הישגיה בתחרות ריצה. כן למדה קרטה, השתתפה בתחרויות, והייתה פעילה בחוגי ריקוד וג'ז. משהגיעה לתיכון, בחרה מירי ללמוד בבית הספר האקסטרני "לחמן", וסיימה את לימודיה בהצלחה. מירי נמשכה ליופי ולאסתטיקה, והיה זה אך טבעי בשל יופייה החיצוני. היא החליטה לנצל את נתוניה הטבעיים ולנסות את מזלה כדוגמנית מסלול. לפיכך פנתה לאסתריקה נגיד, ה"אימא" של הדוגמניות בדרום, עברה קורס והחלה לדגמן. היא השתתפה בתחרות "מיס באר שבע והנגב", דגמנה בארץ ובטורקיה, וזכתה במקום הראשון בתחרות ריקודי בטן. "חלומה היה להיות מפורסמת בכל העולם," סיפרה אמה. אך מירי לא הסתפקה בכך. היא למדה איפור כלות, וכמאפרת מקצועית איפרה בתחרויות יופי בארץ ובטורקיה. מירי התאפיינה בשמחת חיים. היא אהבה לרקוד ולשיר, וניצלה את החיים ככל יכולתה. בכל מקום שהגיעה אליו, הפיצה אור והעניקה חום לסובבים אותה. במהלך חייה סייעה לא מעט לבנות במצוקה, נהגה להעניק להן את בגדיה ותכשירי קוסמטיקה, וחלקה את ידיעותיה בתחום הדוגמנות עם דוגמניות בראשית דרכן. משפחתה של מירי ידעה ימים לא קלים. מירי איבדה את אביה כשהייתה בת חמש, ובעבורה, היה אחיה הבכור עמנואל כאב. היא הייתה קשורה אליו מאוד, נעזרה בו והתייעצה אתו בכול. ב-31 באוגוסט 2004 נהרג עמנואל בפיגוע התופת שאירע בבאר שבע, שבמהלכו נרצחו שישה-עשר בני אדם. מירי לא ידעה את נפשה מרוב צער, אך אספה את כוחותיה והמשיכה בחייה. כדי לעודד את אמה נהגה לצטט באוזניה את המשפט שהיה אומר עמנואל – "עם המתים לא מתים. החיים ממשיכים." לאחר יום הולדתה השמונה-עשר, החליטה מירי לעשות שינוי. היא התבגרה באחת, קצה בחיי הזוהר, וביקשה לחיות את "החיים האמיתיים". בהתקרב מועד הגיוס, דיברה על רצונה להתגייס למשטרת ישראל וכך להרים את תרומתה למדינה. ב-6.2.2005 התגייסה מירי לצה"ל ופנתה למסלול שח"מ (שירות חובה במשטרה). לאחר קורס שעברה הוצבה בתחנת משטרת ערד. היא הייתה מרוצה משירותה, התערתה היטב ביחידה והתחבבה על מפקדיה ועל חבריה לעבודה. ביום ח' בתשרי תשס"ו (11.10.2005) נפלה מירי בעת שירותה והיא בת עשרים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותירה אם, שני אחים ואחות.
