יוסף, יצחק

יצחק, בן נעמי וחיים, נולד ביום כ"ז באדר ב' תשי"ד (1.4.1954) בנהריה. הוא למד בבית-הספר היסודי "רמב"ם" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-דתי בנהריה, במגמה הספרותית, ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. יצחק גדל וחונך ברוח המסורת היהודית. בבית ספג את ערכי הרוח של העם ואת יסודות האמונה באלהי ישראל. הוא דבק באמונתו ומוריו מעידים עליו, כי אהבת ה' ויראת שמים היו חלק מאופיו ומאורח חייו. הוא הגיע לבית-הספר מצויד במטען חינוכי עשיר. הוא היה לתלמיד מצטיין, ראש וראשון בכיתתו, בכל תחום מתחומי הלימוד. שקידה, חריצות והקשבה היו הסגולות שאפיינוהו. הוא היה מהיר תפיסה, הבין את הדברים לאחר ההסבר הראשון ואחר כך התברר שקלט אותם והיה בקי בהם, כאילו למד אותם מכבר. יצחק נהג רצינות בוגרת ביחסו לבעיות שהוצבו בפניו. הוא היה בוגר מכפי גילו וטבעי הדבר שהפך מנהיג בכיתתו. חבריו קבלו את מנהיגותו בהסכמה ובהבנה והוא היה אהוד עליהם בזכות נכונותו לעזור תמיד לכל דורש. מוריו, שהבחינו בתכונותיו המיוחדות ועמדו על כשרונותיו, אפשרו לו לא אחת למלא את מקומם ולנהל את השיעור בכיתה. הוא התגלה כמורה מוכשר בזכות כושר המנהיגות שלו. יצחק לא קיבל דברים כמובנים מאליהם. הוא רצה לרדת לעומקם של דברים, להתחקות על שורשם ולגלות את המסתתר מאחורי כל עובדה חדשה שלמד. על כן הרבה לחקור את מוריו ולהקשות עליהם בשאלות, עד שהיה בא על סיפוקו ומקבל את התשובות שביקש. מוריו היו מוכנים לספק את רצונו, שכן תמיד נהג בנימוס ובדרך ארץ. מורהו מעיד עליו כי היה מיוחד גם בהופעתו החיצונית – גבוה וחסון ובעל עיניים בוערות, ששקפו תבונה והיו מלאות חדוות-חיים. אמר עליו אותו מורה: "הוא היה יותר מתלמיד; היה חבר ורע וכזה היה יחס המורים אליו. היה אחד התלמידים הטובים ביותר שיצאו מבית-ספרנו". יצחק גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות הוכשר כנהג טנק וכתותחן. הוא הוצב לשרת בחטיבת שריון 7, השתתף באימוניה ונטל חלק בפעילות מבצעית. אחרי תקופת שירות סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים ונבחר להיות מדריך בבית-הספר לשריון. הוא היה מדריך מעולה, הכיר את הטנק על בוריו והעביר מהידע הרב שרכש לחניכיו. הוא היה מקובל על חבריו ליחידה ואהוד על מפקדיו. במלחמת יום-הכיפורים צורף ליחידה לוחמת והשתתף בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. בקרב שהתחולל ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) באזור פאיד, ממערב לתעלת סואץ, נתקל הכוח שלו במארב טנקים של האויב. הטנק של יצחק נפגע בקרב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "בנכם, יצחק ז"ל, שירת תחת פיקודי כחניך ואחר-כך כמדריך בקורס מפקדי טנקים. את הקורס סיים יצחק בציון טוב וקבענו כי לאחר הקורס יישאר עמנו להדרכה. הוא מילא את תפקידו באמונה ובמסירות, תוך גילוי יזמה, רמה מקצועית מעולה, כושר פיקוד ולחימה ברמה גבוהה. בזכותו ובזכות חבריו הצלחנו לבלום את האויב ולפתח התקפה, שבמהלכה נטלנו את היזמה בידנו והעברנו את המלחמה אל אדמת מצרים. דמותו תשמש לנו אש תמיד, שלאורה נחנך ונאמן את הדורות הבאים של מפקדי הטנקים". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-כנסת נהריה.