טרבולוס, אליהו

בן מזל וחנוך, נולד בחודש דצמבר 1905 בירושלים, דור שני לילידי הארץ. בהיותו בן 4 שנים נתייתם מאביו, ובמשך שמונה שנים סבל עם אמו ואחותו מחסור ורעב. בשנה הראשונה לשלטון הבריטים בארץ והוא עוד נער קטן, תלמיד בית-ספר, החל לעסוק במכירת עוגות, לחם ויין לאנשי-הצבא וכך פירנס את המשפחה. משסיים את חוק לימודיו בבית-הספר היסודי לבנים בירושלים נתקבל לבית-הספר החקלאי מקווה ישראל. בשנת לימודיו האחרונה, בימי מאורעות תרפ"א, היה חבר ה"הגנה" והתנדב להוביל חלב לתל-אביב, בדרך שהיתה בחזקת סכנה. לאחר סיום לימודיו עבד בעבודות חקלאיות שונות במושבות, ואחרי זמן-מה עבר לעבוד כמכונאי בירושלים ופירנס את אמו ואחותו. אליהו יסד את הקואופרטיב להובלת נוסעים "מרץ" והיה מנהלו. כן פעל למען איחוד קואופרטיבי התחבורה בירושלים ועם האיחוד וייסוד קואופרטיב "המקשר", הצטרף אליו והיה חבר ההנהלה במשך כל שנות עבודתו. בימי מאורעות תרפ"ט עסק בהובלת נוסעים ועבד כנהג בצבא הבריטי. עבודה זו שימשה לו ולשולחיו ב"הגנה" הסוואה לשירותים מסוכנים ואחראיים של העברת נשק "בלתי-לגלי" ממקום למקום והסתרתו. במשך שנות עבודתו ב"המקשר" נתחבב הן על חבריו בעבודה והן על הנוסעים להר- הצופים, קו-עבודתו הקבוע. הוא נשא אשה והיה אב לשתי בנות. במכתביו אליהן בהזדמנויות שונות הירבה לתאר את נוף הארץ ואת חיי עובדי-האדמה. בתקופת-חייו האחרונה פרש, מטעמי בריאות, מעבודת הנהגות. כשהחמיר המצב בירושלים בימי מלחמת-העצמאות היה אליהו מראשי הטוענים לסידור תור שישתף את כל החברים בנסיעות למקומות-סכנה. ובהגיע תורו ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) יצא להוביל את הנוסעים להר-הצופים. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. אליהו היה בין הנספים. נקבר בסנהדריה. הניח אישה ושתי בנות. ביום כ"ט בניסן תשי"ב (24.4.1952) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושים.