טסלר, מנחם

בן שמואל ואסתר. נולד ביום כ"ז באב תשי"ג (8.8.1953) בירושלים. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי 'אוהל יעקב' שבתל-אביב, המשיך והשלים את לימודיו בישיבה התיכונית שבכפר הרוא"ה במגמה ההומנית. מנחם היה נער מלא שמחת-חיים, חביב וחברותי מאוד. היה פעיל בכיתתו והרבה ליזום פעולות חברתיות ולהשתתף בארגונן. מטבעו היה אופטימי ושמח בחלקו. טוב-לב היה ומוכן לעזור לזולת כל- אימת שנדרשה עזרתו. אך יותר מכול הצטיין בגישתו הרצינית לחיים, בחוש האחריות שלו ובעצמאותו. היה בן מסור להוריו ומאחר שהיה הבכור, נהגו להתייעץ בו בתחומים רבים ולרוב אף קבלו את דעתו. לשתי אחיותיו היה מעין מדריך והרבה לעשות למענן באהבה ובדאגה. מנחם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל-הרפואה. לאחר הטירונות ולאחר שהשלים קורס-חובשים בהצלחה רבה, הוצב לאחת היחידות של חיל-הרפואה ושימש בה חובש-קרב. עד-מהרה התחבב על הכול וקשר יחסי-רעות יפים עם חבריו לעבודה. מפקדיו העריכו אותו מאוד והטילו עליו תפקידים שאחריות רבה כרוכה בהם. במלחמת יום- הכיפורים עשה ימים ולילות בשדות-הקרב ויצא מהמלחמה בשלום. על חלקו במלחמה הוענק לו 'אות מלחמת יום-הכיפורים'. עוד בהיותו בשירות-החובה המליצו מפקדיו להעלותו לדרגת סמל-ראשון. בהמלצה ציין מפקדו, שמנחם הוא חייל טוב מאוד, אחראי, מסור ויעיל ונושא בתפקיד רס"ר מרפאה. ביום 17.4.1974 הוענקה לו דרגת סמל-ראשון. כעבור חודשים אחדים שוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל והוצב ליחידת-מילואים של חיל- הרפואה. לפרקים היה נקרא לשירות-מילואים והיה ממלא את תפקידו נאמנה. זמן קצר לאחר שחרורו התקבל לעבודה בבנק ועסק בהנהלת חשבונות. הוא אהב את עבודתו, השקיע בה את כל-מרצו וזכה להערכת הממונים עליו. תכניות רבות היו לו ללמוד ולהתקדם במקצועו ובבוא הזמן להקים בית בישראל, אך הוא לא זכה להגשימן. בהיותו בשירות-מילואים – ביום י' באלול תשל"ו (5.9.1976) – נפצע מנחם בעת מילוי תפקידו והועבר לבית-החולים רמב"ם שבחיפה. על-אף מאמצי הרופאים להצילו נפטר מפצעיו כעבור שעות אחדות. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים שבירושלים. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "בכאב גדול קיבלתי את ההודעה שמנחם נספה בעת מילוי תפקידו. מנחם בחר במקצוע של חובש-קרבי כדי לעזור לזולת בעת-הצורך. בתפקיד זה שירת בשירות הסדיר ובשירות-המילואים – ממנו לא חזר. הוא היה מהחיילים המצטיינים והתנדב לכל תפקיד במסירות בלתי-רגילה. נפילתו היא אבדה לכולנו". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-כנסת בבני-ברק.