טל, אורן (אהרון)

בן שרה ומנשה. נולד ביום ט' בטבת תשל"ח (19.12.1977) בבית- החולים 'סורוקה' בבאר שבע. גדל והתחנך בדימונה. את מסלול לימודיו החל בבית-הספר היסודי 'יצחק שדה', המשיכם בחטיבת- הביניים 'אלון' וסיימם בתיכון 'ליהמן', שם למד במגמה הריאלית. לאורך כל שנות לימודיו היה תלמיד מצטיין וגרם נחת למוריו. מורתו מבית-הספר היסודי כותבת: "אורן, דמותך עולה מול עיני/ ורואה אני ילד-נער-בחור תפארת/ עם חיוך מבוייש ועיניים נוצצות/ לכולם 'שלום' מקדים/ ואם תבקשו – בקולו ינעים. שבע שנים למדת ב'יצחק שדה'/ בארבע מתוכן לימדתי אותך/ ותמיד היית תלמיד מצטיין/ שקט, צנוע וענו/ אנחנו, המורות רק טובות דיברנו בך…" אורן היה עלם מלא שמחת חיים, שבלט בנועם הליכותיו והשרה סביבו אווירה נינוחה. הוא ניחן בכושר גופני מעולה ועסק במגוון ענפי ספורט: הליכה, ריצה, תרגילי כושר, טיולים ובמיוחד אהב לשחק כדורסל. מילדות נמשך לעולם הבידור – הבמה והמוסיקה. אורן בורך בנוכחות בימתית וקול ערב, והיה חבר בלהקת 'דומינוער' שבעירו. במסגרת הלהקה אף שר שיר סולו שנקרא 'ילד המדבר'. אורן ייצג את המדינה כשהופיע עם הלהקה בפני קהילות יהודיות באירופה במספר ימי עצמאות למדינה. הוא הופיע בתוכנית טלוויזיה עם יפה ירקוני וכן התארח בתוכנית הילדים 'זומביט'. אורן אהב להאזין לאביב גפן ושלמה ארצי. בנוסף לפעילותו המוסיקלית מצא עניין מיוחד במחשבים: הוא גילה בקיאות רבה בתחום ובשעות הפנאי הרבה לשחק במשחקי מחשב. אורן הקפיד לצפות בתוכניות האהובות עליו בטלוויזיה ובפרט בשידורי ערוץ הקניות. במבצעי הערוץ זכה בסט איפור עבור אימו כמתנת יום האם ובפרסים נוספים. בשלהי חודש מרס 1996 התגייס אורן לצה"ל לחיל-ההנדסה. הוא הביע מוטיבציה גבוהה לשרת כלוחם והחל את מסלול ההכשרה בהנדסה קרבית. אורן עבר חמישה חודשי טירונות בבית-הספר להנדסה צבאית, בבסיס הנדסה בבקעה, בבסיסים בבית-לחם ובגוש עציון והגיע עד לבסיס הנדסה שבצפון הארץ. במהלך הטירונות נבחר כחניך מצטיין בכושר גופני. למגינת לבו, נאלץ בשלב מסוים לפרוש מהמסלול הקרבי בשל בעיות רפואיות. הוא הוצב בבסיס בית-הספר להנדסה צבאית בצוקי עובדה שם שימש כפקיד בלשכת מפקד הבסיס. לאור הצטיינותו קודם, והחל ממלא את תפקיד ראש הלשכה. אורן העריך את מפקדיו והיה גאה מאוד בתפקידו. כאות להערכתם את תפקודו המקצועי הוחלט להעניק לו דרגות סמל מוקדם מהצפוי, בטרם צבר את הוותק הדרוש. מפקדיו ציינו את אדיבותו, יסודיותו ואת הכבוד והכנות שבהם נהג בזולתו. בזכות נתוניו האישיים הגבוהים הומלץ כי יעבור מבדקי קצונה וייצא לקורס קציני שלישות. אורן חלם על קריירה צבאית והתקדמות בסולם הדרגות אולם לא זכה לממש את תכניותיו. ביום י"א בטבת תשנ"ח (9.1.1998) נפל אורן בעת שירותו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו הורים, אחות – אורית ושני אחים – אושר ואופיר. על קברו נשא מפקדו הספד: "לעתים אני אומר לעצמי שאולי זו רק מתיחה לא מוצלחת כי לא ייתכן שהבחור העדין, הרגיש, הביישן, החרוץ והחביב הזה לא איתנו. כאשר קראנו השבת את פרשת 'שמות' ונפגשנו לראשונה בתורה במשה רבנו, קשה היה שלא למצוא קווים משותפים בתכונותיהם – מצד אחד הענווה והביישנות ומצד שני הפעלתנות והחריצות. אורן, אני רוצה שתדע שאתה תמשיך להיות איתנו בזיכרון ובתודעה, יפה וטוב כמו שהכרנו אותך בחיים." מפקד היחידה שבה שירת אורן כתב למשפחה: "אורן שירת ביחידתי במשך כעשרה חודשים כפקיד ראשי בלשכתי. במהלך שירותו הפגין חריצות, רצינות ורמה אישית גבוהה. אורן היה חייל למופת, שתמיד אהב לעזור ולסייע לזולתו, התנדב לכל משימה וביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר תוך גילוי מוטיבציה ומסירות הראויות להערכה רבה… בכאבנו, נזכור את אורן לעד, כחייל מצטיין." במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין- שחק: "אורן תואר על-ידי מפקדיו כחייל חרוץ, בעל יכולת אישית גבוהה, שאהב לעזור ולסייע לסובבים אותו בכל עת. אורן שאף לשלמות הביצוע, התנדב לכל משימה והיה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד." משפחתו של אורן הנציחה את זכרו בהכנסת שני לוחות מוארים של פרשת השבוע ועליהם הקדשה לבית-כנסת 'מגן אליהו' ולבית כנסת כולל ובית מדרש 'גאון יעקב' בדימונה. כמו כן תרמה המשפחה עבור ספר תורה לפרשת שמות. לפרשה זו מקום חשוב בחייו ומותו של אורן: היתה זו פרשת השבוע ביום הולדתו, ביום בר-המצווה שלו וביום נפילתו. תרומה נוספת ניתנה לבית-כנסת ברמלה, עבור ספר תורה לפרשת 'וארא'. ספרי תהילים וסידורים עם הקדשה לזכרו של אורן חולקו לקרובים, חברים ובתי-כנסת בדימונה.