בן ילנה ואנדריי. יבגני נולד באוקראינה ביום ז' באב תשנ"ד (15.7.1994). שנות ילדותו עברו עליו באוקראינה. המשפחה עלתה לישראל בשנת 2000, כשיבגני היה בן שש שנים. והתיישבה בירושלים, ויבגני התאקלם בארץ בקלות ובמהירות. הוא החל את לימודיו בירושלים והמשיך בכפר הנוער קריית יערים, בפרוזדור ירושלים, שם גר בתנאי פנימייה ולמד עד כיתה י"ב. ליבגני שלוש אחיות למחצה, קסניה הגדולה ממנו ולאה-אנסטסיה הצעירה ממנו וקירה. הוא היה אח מסור שאהב מאוד את אחיותיו, וללאה, הצעירה ממנו בעשר שנים, היה כדמות אב. בני המשפחה סיפרו שאף שיבגני עצמו ביקש מהוריו בצעירותו שיאפשרו לו יותר חופש ועצמאות, הרי שבבגרותו ביקש לא פעם מאימו שתגונן כמה שיותר על אחותו לאה, כדי לשמור אותה מכל משמר. כתבה אחותו לאה לאחר נפילתו "…אתה חסר לכל מי שהכיר אותך. כל פעם אני נזכרת בכל החוויות שלנו יחד, הצחוקים, הריבים, הדמעות המלוחות, הדגדוגים, משחקי המחשב, והקפה שהייתי מכינה לך בוקר, צהרים וערב… עכשיו יש דמעות בכל פינה בבית, דמעות של עצב, דמעות של געגוע ועוד…". בין תחביביו של יבגני בלט כל הקשור למחשבים. בכל רגע פנוי הוא היה יושב מול מסך המחשב ועובד. כך במשך שעות, כדברי בני המשפחה – לעתים אף היה נדמה שהוא לא שם לב לדקות החולפות. יבגני עבר קורס במחשבים, ידע לתקן מחשבים ושאף להתפרנס בבגרותו בעיסוק זה. יבגני גם אהב מאוד לקרוא ספרים, ובעיקר התעניין במיתולוגיה היוונית. אף שהגיע לישראל כילד הוא שלט בשפה הרוסית באופן מלא, ועם השנים רכש שליטה גם בעברית ובאנגלית וקרא ספרים בכל שלושת השפות. בכפר הנוער בו גדל יבגני בלט מרגע הגיעו והשאיר זיכרונות טובים אצל רבים, מורים, מדריכים ותלמידים. נעמה, סגנית מנהל הכפר, סיפרה איך היה בא לבקר במשרדה פעמים רבות כי אהב לבדוק מה שלום הדגים. סיגל, מורה לצורפות, זוכרת איך ניהלה איתו שיחות רציניות וארוכות. קים, המדריכה של יבגני, סיפרה: "בחודש הראשון שלי בקבוצת סופה כמעט אף אחד לא דיבר איתי, וההשכמות בקבוצה היו קשות כל השנה. רק יבגני היה מתעורר בבוקר, וכשהייתי פותחת את הדלת הוא כבר היה צועק לי שהוא בא לעזור לי בהשכמה". המחנכת של יבגני סיפרה: "אני זוכרת את היום הראשון ללימודים. אני מחנכת חדשה לכיתה י"ב שבאה אחרי הרבה מחנכות שהתחלפו. כל הילדים מתעלמים ממני ואני עם הרבה סימני שאלה וחשש בלב, ופתאום אתה מגיע, מחייך ולוחץ לי את היד. 'בוקר טוב, מחנכת' אתה אומר, וכבר היום נהיה טוב יותר. אני זוכרת אותך בטיול השנתי של כיתה י', הולך עם נטלי המורה למתמטיקה, עוזר לה במסלול ולא עוזב אותה לרגע. זוכרת אותך יושב מעל הקיר הנמוך בכיתה, משתתף בשיעור ואומר 'את רואה שאני יודע? אני יודע הכול' … יבגני פשוט ישב שם למעלה והוסיף פרטים מתוך הידע הכללי שלו, סיפורים מקבילים ממיתולוגיות שונות … בנוסף לידע הכללי הוא הוסיף גם קשקושים ובדיחות, שכמובן הצחיקו את כולנו … אני זוכרת את אסיפות ההורים. פגשתי אז את אימא של יבגני ואת אחותו הקטנה ואז ראיתי איזה אח אוהב ומקסים הוא". מחנך נוסף כתב: "כשאני חושב על יבגני אני רואה בחור גבוה. אהבתי שהוא יכל להיות שטותניק, אבל כשרצה הוא ידע להיות מאוד בוגר ואחראי". ואחר סיפר: "יבגני היה הילד הראשון שבירך אותי כשהגעתי לכפר. המשרד שלי היה מבולגן ויבגני התקין לי את המחשב … בערב יצאנו לדבר. הרגשתי בטוח על ידו לשאול שאלות על הכפר, ולקבל ממנו עצות איך לנהוג". יבגני בלט גם בתעלולים שלו בפנימייה. המחנכת טובי סיפרה: "אני זוכרת את אחד התעלולים של יבגני, שהיינו צריכים לכעוס עליו אבל זה הצחיק אותנו. בלילה הוא הוציא את היונים מהשובך שלהן בפינת החי והכניס אותן לחדר של אושרת ושרה כדי להבהיל אותן. יבגני הסביר לנו שאנחנו לא צריכים לדאוג, כי יונים תמיד חוזרות לשובך שלהן". דניאל, חניך בפנימייה, כתב: "יבגני היה שומר עלי בפנימייה ובבית הספר. היה עוזר לי בלימודים … הוא מי שאמר לי להפסיק לעשן ועזר לי עם זה". בפנימייה יבגני הכיר חברים שהגיעו מכל חלקי הארץ, ורבים מהם נותרו חבריו ושמרו על קשר חם איתו גם אחרי תום הלימודים. החברים מהפנימייה ומירושלים הכירו את יבגני כאדם טוב לב ואמיץ, חבר טוב שמוכן תמיד לעזור, חבר שנמצא שם בשבילם כל אימת שיזדקקו. עם חבריו הטובים יבגני הירבה לבלות בירושלים, לרקוד וליהנות, או שהם פשוט ישבו וניהלו שיחות נפש עמוקות. ביום 27.11.2012 התגייס יבגני לצה"ל. הוא עבר טירונות בבסיס זיקים ושובץ כלוחם במערך החילוץ וההצלה. סיפר מפקדו, סגן-אלוף גולן: "יבגני ביקש לשרת שירות משמעותי. כבר בשיחת הפתיחה עם מפקדו ציין יבגני כי הוא מקווה שהשירות יהיה קשה ומאתגר. בחירה זו העמידה אותו בתוך קבוצה ישראלית איכותית, ההולכת בדרך של הקרבה ומאמץ לבניין צבא חזק ואיתן". מתחילת שירותו בלט יבגני כלוחם מצוין, חכם בצורה יוצאת דופן, מקצועי ונבון. המשיך וסיפר מפקדו: "חיילי היחידה ראו ביבגני חייל נמרץ, חזק ברוחו ובעל חוש הומור, ששמר על אופטימיות גם במצבים קשים. בזכות תכונות אלו רכש לעצמו יבגני עד מהרה חברים רבים במחלקה, שאהבו אותו והעריכו את דעתו". סיפרה נוי, חברה למחלקה של יבגני: "מי היה מאמין שבשלושה חודשים יצא לי להכיר בן אדם כל כך מדהים. היית מסוג האנשים שגם בבוקר הכי שבוז שלי היה ממתין לי חיוך קטן ממך, והכול לפתע היה נראה טוב וכיף … ידעת לתמוך כשצריך, ותמיד ידעתי שבכל בעיה שתצוץ יהיה לי למי לפנות, שיעזור לי לצחוק על זה בשורה התחתונה". יבגני נפל בעת שירותו ביום ז' באדר תשע"ג (17.2.2013). בן שמונה-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים ושלוש אחיות. אורי, מפקדו של יבגני, ספד לו: "היית חייל עם רצון לשרת ולתת, הייתה בך רוח לחימה ומוטיבציה. היית חבר טוב בכיתה, ומה שחשוב הוא שהיית בן אדם מעל לכול". כתבה נוי, חברה למחלקה של יבגני: "יש לי כל כך הרבה זיכרונות ממך, מהחבר המקסים שזכיתי להכיר, שילכו איתי לכל החיים. תודה על זה שידעת להיות חבר טוב, אדיב ומקסים שיודע להקשיב". רותם, חברה של יבגני ליחידה, כתבה: "אחרי שהלכת הייתי שבורה … אבל בסופו של דבר כל הזיכרונות ממך הם טובים, והם מעלים בי חיוך. אני מקווה שחלק ממך תמיד יישאר איתי". ספדה ליבגני המחנכת שלו: "היית נער מקסים, טוב לב, שובב ומצחיק. אהבת לעשות בלגאן ואחר כך היית מביט במבט תמים ושואל: 'מה עשיתי?' ומחייך את החיוך הכל כך יפה שלך, שאחריו לפחות אני לא יכולתי לכעוס עליך יותר. קשה לי כל כך להאמין שהחיוך הזה, המתוק והמקסים, לא קיים בעולם יותר. שאף אחד לעולם לא יחייך אותו, כי אתה כבר לא כאן. אני מקווה שאתה במקום טוב יותר. אני אוהבת אותך, חושבת עליך ובעיקר מתגעגעת". כתבה לאה אחותו הצעירה: "אני לא מבינה החיים שלו היו יכולים להמשך הרבה זמן, להתחתן עם מישהי יפה, היו יכולים להיות לך ילדים חכמים… כמו שאתה יצאת גבר גבר וחתיך. …. ועכשיו זה הפוך כמעט אנחנו לא נוסעים למקומות, הדגדוגים, הכדורים, הפאזלים, הקלפים, המונופול משומשים רק פעמיים ואולי קצת יותר…. אבל אני מאינה שפעם אחת אנחנו נפגש…". ספדה לו אימו: "ילדי היקר, היום בו נולדת היה יום של אושר נכסף. כשחייכת בפעם הראשונה לא הייתה אישה בעולם מאושרת יותר ממני. כשאמרת "אימא" והושטת אלי את ידיך, לבי התמלא בשמחה. צעדיך הראשונים היו כה קלים ושמחים, קולך נשמע כה מצלצל ועליז. העולם חייך אליך. בכל יום של חייך גירשת עצב ויגון. גדלת והתבגרת כה מהר. היית ילדון פיקח עם שמחת חיים. היה לך קל ללמוד ולהכיר דברים חדשים. לא תמיד הספקתי לעקוב אחריך. היה בך הכל: רצון לחיות, סקרנות, עניין בכל דבר חדש. ידעת להיות חבר ולאהוב. גדלת ואני השתדלתי להספיק אחריך ברצונך לדעת את הכל. התמיכה וחוש ההומור שלך עזרו לי ברגעים קשים. אף פעם לא היה משעמם איתך. היית חסר מנוחה ולא אהבת שעמום. התבגרת. הפכת לאח אוהב ודואג. היית נכד נפלא. היית חבר נהדר לחבריך שתמיד יכלו לסמוך עליך ובטחו בך. היו לך כל כך הרבה תכניות… הפכת לגבר ורצית לשרת בצבא כדי להגן על מולדתך. התבגרת ושירת בכבוד, בלי להתלונן על הקשיים שעמדו בדרכך. לא חיפשת קיצורי דרך. עזבת אותנו כל כך מוקדם, כל כך לא צודק. כל כך בלתי נסבל. ריק בלעדיך. כל כך כואב להבין את הבלתי הפיך במה שקרה. הלב לא יכול להכיל את כל הכאב מהאובדן. אבל בכל תא של נפשי ובליבי אתה חי. אני מדברת אתך בכל דקה, אני חושבת עליך בכל רגע, אני יודעת שאתה לידי. אתה כל כך חסר לי אבל אני יודעת שאנחנו בטוח עוד ניפגש".
