טביב, זכריה

בן רחל ושלמה, נולד ביום י"א באב תרפ"ט (17.8.1929) וגדל בשכונת שיבת ציון שליד ראשון לציון. מילדותו חונך ברוח המסורת והדת והיה חרד וזהיר במצוות. זכריה למד בתלמוד- תורה ובבית-ספר כללי. מורו אמר עליו: "הוא היה מחונן במידות טובות, משכמו ומעלה גבוה מכל בני גילו, עניו, צנוע, שקט וטוב-לב וזיו של טוהר נסוך עליו…" עם סיום לימודיו נכנס בעול העבודה, להיות לעזר להוריו בפרנסת המשפחה ברוכת-הבנים. הוא עבד עם אביו באטליז ובשעות הפנאי – בגינת הבית ובחצר. בהיותו בן 15 הצטרף ל"הגנה" ועם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב לשורות הלוחמים בחטיבת "גבעתי". יום לפני התגייסותו התפלל כש"ץ (שליח-ציבור) בבית-הכנסת. זכריה הספיק לשרת 11 ימים בלבד בצבא. בראשית ינואר 1948 הוצב עם מחלקתו בגן יבנה. ביום כ"ז בטבת תש"ח (9.1.1948) יצאו שתי כיתות מהמחלקה לסיור בגן יבנה באזור, כשברשותן שני אקדחים ושני רימונים. ערבים חמושים מהכפר אבו-סווירה הבחינו בהם ופתחו באש לעברם. 11 מאנשי הסיור נהרגו וזכריה ביניהם. גופתו הוחזרה למחרת על-ידי הצבא הבריטי, וביום כ"ט בטבת תש"ח (11.1.1948) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון. ב-24 בינואר פשט כוח "גבעתי" על הכפר אבו-סווירה ופוצץ את בתיו.