חנוכה, רוני (אהרון)
בן עליזה ויעקב. נולד ביום ג' בחשוון תשכ"ב (13.10.1961), בן בכור להוריו. במרוצת השנים הצטרפו אליו ארבע אחיות – גילה, מיכל, סיגלית וחנה. רוני גדל והתחנך בירושלים. היה ילד מקסים, שובב ובעל מרץ רב, שחיוך תמידי נסוך על פניו. כבר מגיל צעיר בלט בכשרון הציור והגרפיקה שניחן בו והיה מוכשר בהרכבת חפצים למיניהם. כנער, היה פעיל ביותר בחברה, אהב לטייל ברחבי הארץ, לשחק כדורגל וטניס ובזמנו הפנוי אהב ללמוד ולמצות את עצמו באופן מושלם. רוני רחש אהבה רבה למשפחתו והיה מסור לה מאוד. במשפחה ידעו תמיד שאפשר להישען על הגב החזק שלו. רוני סיים בהצלחה את לימודיו בבית-הספר היסודי 'סוקולוב' בירושלים, המשיך לימודיו בכפר סילבר באשקלון וסיימם בפנימייה הצבאית של חיל הים, מתוך מטרה ברורה להתגייס לקומנדו הימי. בינואר 1979 גויס רוני לשירות חובה בצה"ל. חרף שאיפתו לשרת בקומנדו הימי, בחר לבסוף במסלול קרבי בגולני, ביחידת 'עורב', שם סיים את שירותו הצבאי בהצלחה רבה. אחותו מספרת: "תמיד בשבת היינו מחכים לרוני לחופשה. כולנו אהבנו אותו, הוא היה האח הבכור, האח ששומע ומבין, האח שמייעץ לכל בעיה, האח שאפשר ללמוד ממנו הרבה". עם שיחרורו מהשירות הצבאי התגיס רוני למשטרה. הימים היו ימי פרוץ מלחמת שלום-הגליל ורוני, על אף שלא נקרא לשירות מילואים, התעקש להתנדב ולשרת בכל ימי המלחמה. בלטה בו תמיד מידת החסד והתרומה לזולת והוא קיים את הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' באופן מושלם. את תחילת דרכו במשטרה עשה בסיור ומשם התקדם בצורה יפה. ביוני 1983 נישא רוני לחנה. הזוג התגורר בדירה עלובה ממש ורוני שיפץ אותה במו ידיו, הוסיף ודאג שהכל ייראה טוב ונחמד והשתדל שלא להחסיר דבר בבית. לאחר כשנה נולדה בתו נתנאלה. היא נולדה פגה והטיפול בה דרש סבלנות רבה, שהייה לצדה בבית-החולים וטיפולים מיוחדים. רוני טיפל בה במסירות ואהבה והקדיש לה את כל תשומת-הלב על אף עומס העבודה שהיה נתון בו. במהלך השנים התקדם רוני בעבודתו במשטרה וקיבל תפקיד שחפץ בו מאוד במחלקת הבילוש. בנובמבר 1986 נולד בנו רועי. "ילד יפה ומתוק, עם חיוך כמו של רוני". רוני השתדל להעניק לילדיו הכל בשעות הפנאי שלו: טייל איתם, שיחק איתם ופינק אותם מאוד שלא יחסר להם דבר. הוא השתדל למצוא פנאי לפיתוח כשרון הציור והגרפיקה, התקדם לבדו ויצר ציורים יפים. רוני המשיך והתקדם בעבודתו במשטרה כבלש סמוי, בלחימה בפשיעה ובסמים, ושמו הלך לפניו. הוא זכה בהערכה רבה על פועלו במשטרה, על יעילותו ומסירותו לתפקיד ועל גילויי תושיה ויוזמה גם בשעות שלא היה בתפקיד. חבריו העידו כי היה שוטר מצטיין, 'סוס עבודה ושוטר בכל רמ"ח אבריו". כל צעד ושעל שעשה לווה בהשקעה ובמחשבה רבה. רוני היה בחור כארז, בעל לב זהב, שאהב תמיד לעזור ולתת, ועל כך מעידים מכתבי התודה הרבים שקיבל מאזרחים שעזר להם בעת מילוי תפקידו. שומר מסורת היה, והרב של המשטרה סיפר כי בכל פעם שרוני נתקל בחדר חסר מזוזה הוא היה ניגש אליו בעדינות ומספר לו על כך. ב- 23.8.1989 נקרא רוני לשירות מילואים פעיל שבמהלכו, ביום 2.9.1989 יצא עם כוח של צה"ל לסיור של פתיחת ציר לאורך גדר המערכת סמוך לקיבוץ כפר רופין. במהלך הסיור נתקל הכוח במחבל שירה לעברם. רוני נפצע באורח אנוש בראשו והובהל לבית-החולים רמב"ם בחיפה. חברו דני ברזילאי נהרג. למחרת, יום ראשון, ד' באלול תשמ"ט (3.9.1989), השיב רוני את נשמתו לבורא. בן עשרים-ושמונה היה במותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו רעיה, בת, בן, הורים וארבע אחיות. בקיבוץ כפר רופין, סמוך למקום נפילתם של רוני ודני, הוקמה אנדרטה לזכרם. על האבן נחקק הפסוק 'עת לאהוב ועת לשנוא…' ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע לזכרם שני עצים ביערות הקרן הקיימת לישראל. חבריו של רוני במשטרה הנציחו את זכרו בהקמת מועדון הקרוי על שמו.
