חדד, תומר
בן ציפורה ואליהו. נולד בגן יבנה ביום כ"א בתמוז תשמ"א (23.7.1981), אח לעינת ולעידו. תומר למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "סיני" בגן יבנה ובחטיבת הביניים הממלכתית-דתית "אולפנת חפץ חיים" שבקיבוץ חפץ חיים. את לימודיו התיכוניים סיים בישיבת "אור עציון" שבמרכז שפירא, במגמת מחשבים. תומר הצליח יפה בלימודיו, ולעתים קרובות זכה בתעודות הצטיינות על שום התנהגותו המופתית ועל הישגיו בלימודים; במיוחד הצטיין בלימודי המתמטיקה והגמרא. תומר היה אהוב על המורים והתלמידים כאחד. הוא נהנה לעזור ולתת מעצמו לכולם, וכל זאת בענווה ובצניעות שהיו ממאפייניו העיקריים. תמיד השתדל שלא להתבלט ועשה הכול בשקט ובשלווה. בשעות הפנאי התנדב לחנוך ילדים והעניק להם, ולכל מי שנזקק לכך, עזרה ותמיכה לימודית. תומר אהב להשתתף גם בפעילויות החברתיות בבית-הספר והיה פעיל מאוד בהכנות ובמסיבת פורים במסגרת ההצגה "רב פורים" שהועלתה במסיבה. היה חניך וכן הדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא". תומר ציפה לגיוסו בכיליון עיניים, ותכנן למצות משירותו את המרב וליהנות מכל רגע. הוא זומן למבדקי טיס ועבר בהצלחה את כל השלבים עד לגיבוש, אך תאונה קלה שאירעה לו במהלך הגיבוש גרמה לו להפרעה זמנית בתפקוד. הוא נאלץ לפרוש, והחליט לדחות את נושא הטיס עד שיהיה במיטבו. במרץ 2000 התגייס תומר לצה"ל ושירת כלוחם חי"ר בגדוד "גרנית" שבחטיבת הנח"ל. כל הסובבים אותו סיפרו שהיה "מורעל" על הצבא; התלונות היחידות שהעלה בשיחות טלפוניות הביתה היו כאשר לא צורף למבצע כלשהו עם חבריו. תומר היה אהוב על חבריו, שכינוהו גם "הזמיר". בזמנים קשים ידע להלהיב את הרוחות ולעודד את החברים בשירה ובחיוכו המפורסם, שהיה מסימני ההיכר שלו. תומר נפל בפעילות מבצעית ביום כ"ה בתשרי תשס"א (24.10.2000), כאשר טיולית שהסיעה חיילים התהפכה ליד מחנה ענתות. בן תשע-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בגן יבנה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח. נשיא המדינה, משה קצב, שלח למשפחה מכתב השתתפות בצער ובו כתב: "… תומר שאף להתמודד עם אתגרים קשים ויכול להם. שאיפותיו לא ידעו גבולות, והמוטיבציות שלו היו בהתאם. אך לא רק בתחום היכולות והרצונות התייחד תומר. הכישרון האמנותי שניחן בו, נועם הליכותיו ומקובלותו החברתית הפכו את תומר ליקר בבנים?". שאול מופז, אז הרמטכ"ל, כתב לבני המשפחה: "… לצערי, לא זכיתי להכיר את תומר באופן אישי, אך מדברי מפקדיו ורעיו לנשק מצטיירת דמות של חייל למופת. החיילים והקצינים שזכו להיות במחיצתו עמדו על מידותיו הטובות. בצניעותו, מעולם לא התפאר בהישגיו, אך תרומתו ליחידה הייתה עצומה, ולאורך כל הדרך פעל מעל ומעבר לנדרש בביצוע כל משימה אשר הוטלה עליו. תומר היה חייל מוביל במחלקה ובפלוגה והוא יחסר לכל אלה שסבבו אותו. "תומר היה בחור רציני, אינטליגנטי וחרוץ. היו לו הרבה ידידות – הוא היה חייכן ויפה תואר, רזה וגבוה", סיפר דודו יחיאל והוסיף: "אני אומר מה שתמיד אומרים במקרים כאלה, אבל הכול אמיתי. ככה הוא היה. זה פשוט הוא…". חברו של תומר ליחידה כותב: "… החיוך, הצחוק, לא מש מפיך באימונים. נשארת אחרון כדי לעזור למתקשים, כאילו לך לא היה קשה. בבוקר היית מעיר אותנו בשיר של זוהר ארגוב שכל כך אהבת. נזכור אותך תמיד, תומר…". בני המשפחה ואוהביו של תומר הפיקו לזכרו ספר, ובו תמונות, שירים, מכתבים וקטעי זיכרון המנציחים את דמותו. עוד נכתב לזכרו ספר תורה שהוכנס לבית-הכנסת "כנסת ישראל" בגן יבנה, שם נהג להתפלל. מיום נפילתו של תומר מתקיים מדי שבת שיעור תורה לזכרו שבו נוטלים חלק חבריו, מכיריו וחברים מהיישוב.
