חבה, יוסף (יוסי)

בן שמחה ויעקב. נולד ביום כ"ט בסיוון תש"ל (3.7.1970) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי ע"ש יהונתן נתניהו בירושלים. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי 'עין-כרם' במגמת מיכניקה. לדברי מוריו יוסי היה לאחד מעמודי התווך, תלמיד אהוב על מוריו וחבריו. בבית-הספר התיכון הכיר את חברתו מירה, עימה יצא במשך שלוש שנים. יוסי היה בן מסור למשפחתו, וחבר מסור לחבריו, תמיד עוזר ודורש צדק. יוסי אהב ספורט ובמיוחד כדורגל, וכן אהב שירים מזרחיים. הוא הקדיש הרבה מזמנו הפנוי לעזרה להוריו בעסק המשפחתי. יוסי התחנך על ערכים משפחתיים מסורתיים ונטל חלק בקידוש, שערכה המשפחה כל ערב שבת. כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל ביקש לשרת רק ביחידה קרבית. יוסי גויס לצה"ל באמצע אוקטובר 1988, התנדב לחיל-הרגלים והוצב בחטיבת גבעתי. יוסי אהב את הצבא ובמהלך שירותו הקצר נתן את מירב יכולתו להגנת המולדת. כשנשאל על-ידי משפחתו לגבי גיוסו ליחידה קרבית, אמר שמישהו חייב להגן על המולדת, הגם שהדבר כרוך בסיכון רב. לאחר הטירונות, שסיים אותה כחניך מחלקתי מצטיין, ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים, הוצב ביחידה של החטיבה באזור עזה בתפקיד קשר. ביום י"ד באלול תשמ"ט (13.9.1989) נפל יוסי בעת מילוי תפקידו כאשר אנטנת מכשיר הקשר שלו פגעה בחוט חשמלי על אחד הגגות בעיר עזה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים – עופר, ששון ושלמה ושתי אחיות – אביבה ואירית. בן תשע-עשרה היה בנופלו. בדברי הספד על קברו אמר מפקדו: "יוסי, חייל מצטיין שהיה אהוב על כולם". במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "יוסי מילא היטב את תפקידו במהלך התעסוקה המבצעית ושימש דוגמה לחבריו". אחד מחבריו הקרובים תיאר את יוסי כנער אופטימי בעל שמחת חיים רבה. חברים אחרים אמרו: "יוסי אדם שאי-אפשר להגיד עליו משהו רע". חברו לנשק סיפר, כי למרות הקושי הטבעי במהלך השירות, יוסי מעולם לא התלונן. והוא מוסיף: "יוסי תמיד מתנדב, תמיד מוכן לעזור". חברו גיל אלבוים אמר עליו: "איזה חן, איזה יופי, איזו אהבה".