זנו, שמעון

שמעון, בן פריחה וסלומון, נולד ביום ט' בכסלו תש"ג (18.11.1942) במרוקו, ולמד בבית-ספר יסודי-דתי שלשון הלימוד בו הייתה צרפתית. בשנת תשט"ו (1956) עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בדימונה, שהיתה אז עיר בחיתוליה ודומה יותר למעברה. יחד עם הוריו עבר שמעון את תלאות חבלי-הקליטה ואת הקשיים בהסתגלות לעיר המדברית, שתנאי הקיום בה היו אז קשים מאוד. את לימודיו היסודיים השלים בבית-הספר "רחמים" בבאר-שבע, והמשיך בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל" בבאר-שבע – שם למד במשך שנתיים את מקצוע המתכת. שמעון אהב מאוד ספורט וביחוד אהב את ספורט הכדורגל. הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של "הפועל" דימונה. גם לאחר שהשתחרר מצה"ל היה ממנהלי הקבוצה ותרם לה את מיטב מרצו וכשרונותיו. שמעון גויס לצה"ל בראשית פברואר 1960 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מש"קי טנק "שרמן", בקורס מקצועות טנק ובקורס מפקדי טנק "שרמן". שמעון אהב מאוד את החיל שלו, וכשהשתחרר מהשירות הסדיר בראשית אוגוסט 1962, המשיך לשמור על קשרים אמיצים עם יחידתו. מיוזמתו דאג להכין מפות של העיר דימונה ולעדכן את רישום הכתובות בה, למקרה של גיוס פתע. במלחמת ששת הימים לחם שמעון בקרבות השריון בעזה ובסיני כמפקד טנק, ושוחרר לאחר שנסתיימה המלחמה. משיצא לחיים האזרחיים החל לעבוד כתברואן בעיריית דימונה. הוא השלים את לימודיו והיה לתברואן מוסמך, התקדם בסולם התפקידים וזכה לתפקיד מנהל שירותי הניקיון בעיריה. מספר עליו פרוספר אזולאי, מנהל מחלקת התברואה: "אני זוכר את שמעון בפגישתנו הראשונה. הוא היה בחור יפה, ביישן ונחבא אל הכלים. במבחן הראשון שערכתי לו עשה עלי רושם של בחור זריז, מבין עניין ובעל תפיסה מהירה. ואכן שמעון לא אכזב, ובימיו האחרונים היה ממונה על כמאה עובדים. שמעון התבלט בחוש ההומור שלו ובחביבותו אל עובדיו. הוא אהב להתלוצץ אתם והם היו מוכנים לעשות הכל למענו. שמעון דאג לעובדיו גם מחוץ לשעות העבודה. הוא היה איש סודם ויועץ להם בכל עניין". בשנת 1963 נשא לאישה את חברתו רחל וברבות הימים נולדו לזוג שלושה בנים – שמואל, משה וחיים. שמעון היה בעל מסור שעזר לאשתו בכל עבודות הבית, והיה אב אוהב לילדיו. הוא הקפיד שיכינו את שיעוריהם כראוי ודאג לקחת אותם לכל תחרויות הספורט שנערכו בעיר. במלחמת יום-הכיפורים לחם שמעון בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע שמעון ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, אב, אם וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמעון הצטיין במסירותו לחבריו וברצונו לעזור להם. הוא היה דוגמה ומופת לחייליו".