זמיר, ויקטור

בנם של מרגלית ודוד זמיר (בלבל). ויקטור נולד בכ"ו בטבת תשי"ב (24.1.1952) בקהיר בירת מצרים. ילד שני במשפחה, אח ליעקב, אהרון ואילנה. ב-1958 עלתה המשפחה לישראל. הם התיישבו בשכונת ג'סי כהן בחולון. ויקטור בן השש החל את לימודיו בבית ספר יסודי בעיר. בתום לימודי היסוד המשיך ויקטור ללימודים מקצועיים ב"אורט חולון", שם למד במגמת מכניקה עדינה. לאחר שסיים בהצלחה את לימודיו התגייס ויקטור לצה"ל ושירת שירות חובה מלא בחיל השריון, כאיש חוליה טכנית של טנקים בחטיבה שבע. עם תום שירות החובה המשיך ויקטור לשירות קבע בצה"ל. הוא הצטרף לחיל המודיעין, ליחידה הטכנולוגית, שם שירת עד שנת 2003. במהלך שנות שירותו הארוך הוכיח ויקטור יכולת רבה, מסירות והצטיינות בעבודתו. אלה התבטאו בין היתר בציונים לשבח שהוענקו לו, בהם: ב-1988 – צל"ש על תרומה מודיעינית שהעניק לו אלוף אמנון שחק, ראש אגף המודיעין, במסגרת תחרות על פרס האגף; ב-1993 – תעודת נגד יחידה מצטיין; ב-1994 – נגד מצטיין יחידתי מטעם ראש אגף המודיעין ותעודת הצטיינות של צה"ל שהעניק לו הרמטכ"ל רב-אלוף אהוד ברק. ב-2003 נפרד רב-נגד ויקטור מצה"ל ועבר לעבוד בתחום המודיעין במשרד ראש הממשלה, שם עבד עד יום מותו. "ויקטור היה איש סוד", סיפרו חבריו ומפקדיו ביחידות השונות בהן שירת, "אדם ששמר בליבו ונפשו את כל נבכי עבודתו המורכבת בחיל המודיעין ומעולם לא דיבר על עבודתו החשאית … ויקטור היה איש מקצוע מהמעלה הראשונה, דמות לחיקוי וגורם אשר היה מוקד להתייעצות ולמציאת פתרונות לבעיות שמתעוררות מעת לעת … חבריו ליחידה מדמיינים בראשם בכל עת של בעיה או תקלה 'מה ויקטור היה עושה בכדי למצוא פתרון?'" סמוך לתחילת שירות הקבע שלו נשא ויקטור לאישה את אני. בני הזוג הקימו את ביתם בבת ים, ובהמשך דרכם עברו ליבנה. ב-1979 נולד בנם הבכור עדי וב-1985 נולד הבן משה. ויקטור נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב' בתשרי תשע"ה (26.9.2014). בן שישים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ביבנה. הותיר אישה, שני בנים ושני נכדים, אח ואחות. על מצבתו של ויקטור כתבו אוהביו: "כל האנשים הם יצירתיים, אבל רק מעטים הם אמנים. הפכת חלומות למציאות. נאהב ונזכור אותך תמיד." ויקטור מונצח בקיר הזיכרון במרכז מורשת המודיעין.