זיצ’יק, פטל

בן טובה ומשה, נולד ביום כ"א באב תרפ"ח (7.8.1928), בדגניה ב'. גדל ונתחנך לעבודה ולשלום, למד והתאמן להילחם למען שלום היישוב והמולדת. מראשית מלחמת-העצמאות שירת בשמירה בגוש עמק-הירדן, עבר למחלקה מיוחדת ונלחם בכל הקרבות בעמק. סירב לקבל פקודת שחרור שהושגה בשבילו בהפוגה הראשונה. התגייס לחטיבת "גולני", הצטיין בקרבות סג'רה-לוביה והשתתף בשאר הפעולות בגליל. את המלחמה ראה כמאמץ הכרחי למען החיים, כמו עבודה קשה במשק, שהואיל וממילא אין להשתמט ממנה, מוטב לעשותה ברוח עליזה ובבת-צחוק. הוא ירד עם החטיבה לנגב והשתתף במבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל. בשלהי המבצע השתתף בקרב על משלטי רפיח ונפצע קשה. גם אז נזהר לבל יעכיר את רוח חבריו באנקות- כאב, ובשאתם אותו באלונקה אל המרפאה שבעורף ביקש מהם כמה פעמים שיעמדו להינפש, כי הדרך רחוקה, ואחרי שעות אחדות נפטר מפצעיו, ביום ד' בטבת תש"ט (5.1.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בדגניה ב'. ליום השלושים למותו הוציאה קבוצת דגניה ב' חוברת לזכרו.