זילברמן, יצחק

בן אסתר ואליעזר, נולד ביום א' בתמוז תרפ"ט (9.7.1929) בעיר פינסק, פולין, אשר לשם נסעה אמו מהארץ בתקופת הריונה. בהיותו בן עשרה חודשים חזרה עמו האם הביתה. עוד כתלמיד בבית-הספר העממי ברעננה הצטרף לתנועת "המחנות העולים" ומגיל 14 ואילך היה חבר ב"הגנה". לאחר בית-הספר העממי סיים קורס לחשמלאות בבית-הספר הטכני "מונטיפיורי" בתל-אביב ואחר-כך עבד בתחנת-הכוח בתל-אביב. בתקופת המרי היה פעיל מאוד במשימות המחתרת שהוטלו על נוער ה"הגנה" ומילא כל פקודה במסירות, בלי רתיעה מאימת סכנה או מאסר. ביום 12.12.1947, כשבועיים אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס לשירות מלא ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". השתתף בקרבות רמת הכובש, ביר-עדאס, כפר סבא, קלקיליה ובכיבוש תל ליטווינסקי, סלמה, סאקיה, חיריה והסביבה. בזמן הקרבות בוואדי ערה נשלח בפקודת הרופא לבית-חולים צבאי. אחרי ימים מספר החליט הוא עצמו שהוא בריא, ברח מבית- החולים בלי רשות והתייצב להמשך השירות. בהתחשב בנסיבות ובגורם הנפשי לא הועמד לדין על ה"עריקה". הוא נשלח למחלקת האלחוטאים, כבוגר בית-ספר מקצועי, שם ניתן לו צו תנועה לשלושת ימי חופשה עד להתייצבותו. אך הקרבות הסוערים באזור לטרון לא נתנוהו להתמסר לתענוגות החופשה ולביטול זמן. על דעת עצמו הלך והצטרף ללוחמים במבצע "בן-נון א'" לכיבוש מתחם הלגיון בלטרון כדי לפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה, ושם נפל, ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). תחילה נחשב נעדר, אך לבסוף נתברר שנפל בקרב. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.