זיו, חיים-אהרן
בן קלמן וסוניה. נולד ביום ז' באלול תש"י (20.8.1950) בירושלים. למד בבית הספר היסודי "דוגמא" ובבית הספר התיכון המקצועי "אורט" – שניהם בירושלים. בעודו צעיר לימים הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא" והיה חבר פעיל בשבט ובסניף. בזמנו הפנוי ניסה לעסוק בעבודות עץ ומתכת. הוא גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1968 ויחד עם גרעין "נחשון" התנדב לשירות בנח"ל ויצא לקבוצת עין הנצי"ב. לאחר שלב הטירונות ירד עם חבריו לצפון סיני, להקמת היאחזות נח"ל דקלה. אחרי שעשה זמן מה בהיאחזות חזר למשק, במסגרת מחלקת נח"ל, וסיים בהצלחה את קורס הצניחה. בקורס הצניחה נתגלתה התכונה שייחדה אותו – השאיפה להתייצב מול האתגר ולהתגבר על הקשיים, ככל שיהיו גדולים. באביב 1970 החל את אימוניו בנח"ל המוצנח ונשלח לשרת באזור התעלה. תמיד היו בת צחוק ושובבות עליזה נסוכות על פניו, והיה מדביק בשמחתו את הסובבים אותו. הוא היה שתקן מטבעו, אך שתיקתו לא נבעה מביישנות. הוא לא אהב ויכוחים סוערים ורבי מלל, כי היה איש ההקשבה והמעשה; תמיד היה ראשון לנרתמים למעשים ולפעילות. בזכות אלה היה אחד מעמודי התווך בגרעין ופעילותו הברוכה ניכרה בכל. תמיד היה נכון לבוא לעזרת זולתו והיה נאמן לחבריו בכל ליבו. ביום כ"ז בתמוז תש"ל (30.7.1970), נפל בהפגזת אויב לחוף התעלה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שעל הר הרצל בירושלים. מפקד גדודו כתב עליו: "הכרתי את חיים היכרות של מפקד את חיילו, שתחילתה שאלה והמשכה למידה, יצירה והבנה משותפת. הוא היה אדם, שבחר בדרך חיים של אמונה בתורת ישראל ולצידה התיישבות קיבוצית על הגבול; שמירה רוחנית ופיסית על ישראל. בצבא בלט בשקט ובחיוך ובמילה טובה לחבר לעת מצוא. האימונים היו קשים ולפעמים יותר מזה, אך הוא עמד בצורה טובה וברמת ביצוע גבוהה, והשתדל לעזור לחבריו. תקופת האימונים הייתה קצרה וכשתמה ירדנו לתעלה, לגזרה הצפונית. המתח היה גבוה מאוד ולכל הייתה ברורה הסכנה האורבת במשימה זו. אולם חיים המשיך להחזיק סיגריה בזווית פיו ולחייך – שקט עם חיוך קל". לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "זיו כי הועם".
