וקס, אסף
בן שושנה ודב. נולד ביום ב' בכסלו תשל"ה (15.11.1974) בתל אביב, בן שלישי למשפחה בת ארבעה ילדים. אסף למד בבית-הספר היסודי "גולדה מאיר" בחולון, שם חיה המשפחה, ובמגמה לביולוגיה-כימיה בבית-הספר התיכון "מיטרני" בעיר. היה נער גבוה וחסון, בעל כושר התמדה ושאיפה למצוינות בכל תחום בו עסק, רגיש ויפה נפש. מילדותו, התבלט כספורטאי. מגיל שלוש עשרה ועד שבע עשרה נמנה עם נבחרת הנערים של "בית"ר" חולון בכדורגל. היה חביב ואהוב על כל מכריו, ומושא אהבתן של הבנות. בפורים 1992, התקיף מחבל את תלמידי בית-ספרו, בזמן שחגגו בדיסקוטק "זמן אמיתי" ביפו. אסף לא איבד את עשתונותיו ומיד הגיש סיוע לחבריו הפצועים, ועל כך קיבל צל"ש. במרץ 1993, התגייס אסף לצה"ל ושובץ לחטיבת "גבעתי", שם שירת כשנתיים וסיים קורס סמלים בהצטיינות. הוא נשלח לקורס קציני חי"ר, אך לאחר ששמיעתו נפגעה בתאונת אימונים, נבצר ממנו להמשיך בקורס והוא שובץ כמש"ק אמצעי לחימה במפקדת חילות השדה. מפקדיו וחייליו זוכרים אותו כחייל מצטיין, בולט בחוסנו ובקומתו התמירה, בתפיסתו המהירה ובמוטיבציה הגבוהה שגילה בכל תפקיד ומשימה. בשנה האחרונה לחייו היה נתון כולו לאהבתו הגדולה, מירב. יחד רקמו תוכניות לעתיד משותף. ביום האחרון של חופשת השחרור, בערב פורים, י"ג באדר תשנ"ו (4.3.1996), נהרג אסף בפיגוע של מחבל מתאבד בדיזנגוף סנטר בתל אביב, בו נהרגו שלושה עשר בני-אדם. באותו פיגוע נפצעה אנושות גם אחותו מיטל. השאיר אחריו הורים, אחות – מיטל ושני אחים – שרון ואיתן. אסף הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. בן עשרים ואחת היה בנופלו. לאחר מותו, כתב אל"מ מאיר, מפקד היחידה בה שירת אסף: "אסף שירת עמנו במפח"ש למעלה משנה. בתקופה זו למדנו להכיר אותו. חייל למופת, חייל אהוב ואהוד על מפקדיו ועמיתיו, חייל שלפני הכל, היה אדם וחבר במובן האמיתי של המלה. כשבישרתי למפקדו כי פקודו אסף נהרג, אמר בכאב עצום, לאחר רגע של דומייה: 'איזה חמד של בחור, איך זה קרה דווקא לו, האדם האחרון שהייתי חושב שיקרה לו משהו. ממש מלח הארץ'. כזה היה אסף שהכרנו".
