וינרויב-גפן, יהודה-יעקב

יהודה, בן חנה ויצחק, נולד ביום כ"א באלול תש"ט (15.9.1949) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם דוד ילין, בבית-הספר היסודי "מגידו", ובבית-הספר התיכון "חוגים" בחיפה. מנערותו היה יהודה תלמיד חרוץ ושקדן ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה אדם אופטימי ועליז, בעל חוש הומור, חברותי וקל להתיידד, נוח לבריות ומכניס אורחים. מטבעו היה ותרן וסלחן, התרחק מריב וממדון, ותמיד ביקש להשכין שלום בין הבריות. נמרץ היה ועירני ובעל כוח רצון חזק, והקפיד להשלים עד תום כל משימה שנטל על עצמו. חבריו סיפרו עליו, שהיה אדיב, עדין נפש ונעים הליכות, גלוי-לב ומוכן לעזור לזולת. מעולם לא שמר טובה לעצמו ותמיד הצניע לכת. הוא היה בן מסור להוריו ורחש להם כבוד רב. יהודה גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1967. כיוון שנמנה עם חניכי גדנ"ע אוויר, קיווה להישלח לחיל-האוויר, אך הוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון", בקורס למדריכי מקצועות ובקורס למפקדי טנקים. הוא היה מדריך טוב, אחראי ומסור לתפקידו, דואג לפקודיו ויודע לעודדם בשעות קשות. לחבריו שימש דוגמה במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. בשנת 1969 נמנה עם חברי משלחת צה"ל לצעדת ארבעת הימים בהולנד. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר המשיך בלימודיו באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, בפקולטה לייעול ולייצור. לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים ערך טיול גדול בארצות אירופה וחזר משם גדוש חוויות ורשמים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. במלחמה נתקלקל הטנק שלו פעמים אחדות והוא נותר מאחור. לאחר שיחידתו התקדמה והוא איבד את עקבותיה, סופח ליחידה אחרת, שעלה בידיה לכבוש את תעוז "טלוויזיה" מידי המצרים. בגלל מיעוט כוחה לא יכלה היחידה להחזיק במקום זמן רב, והוכרחה לסגת. אחרי-כן הוטל עליה להרחיב את ראש הגשר צפונה. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפל יהודה בקרב באזור "החווה הסינית". תחילה נחשב כנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ואח עם משפחתו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.