fbpx
וינטרויב, יצחק

וינטרויב, יצחק


בן טוביה ומרים. נולד ביום ח' בתמוז תשי"א (12.7.1951) בהרצליה. למד בבית-הספר היסודי 'הגפן' שברמת-גן, המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי 'אורט' שבמקום. יצחק גויס לצה"ל בנובמבר 1969 והוצב לחיל-הקשר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס אלחוט ובקורס מש"קי-רדיו, נשלח לבסיס בסיני. במלחמת יום-הכיפורים נלחם בחזית התעלה ושימש אלחוטן של המג"ד. מספר המג"ד: "יחד עברנו את המלחמה. שעות רבות בילינו בנסיעות בג'יפ הסיור, יצחק – הקשר המסור, הדואג, המקפיד להאזין, המלא ערנות ושמחת חיים, ואני- המג"ד, דרוך ועייף. היתה בינינו הבנה, ידידות מסויגת. תמיד ידע לחייך ולומר מלות-עידוד, היה מקפיד בשעה של מתח לעמוד בלוח- הזמנים ולשמור על תקינות המכשיר, והיטיב להבין את המתרחש". כשסיים יצחק את שירותו הצבאי, התחיל ללמוד בבית-הספר 'מישלב' והשלים את בחינות- הבגרות. הוא התחיל לעבוד בבית-החרושת 'דובק' שבבני-ברק כחשמלאי, השתלם בקורס- חשמל כללי של משרד העבודה והוענקה לו תעודת-גמר. בתקופת העבודה מצא מרץ וכוח- רצון להמשיך ולהשתלם בקורס-ערב לאלקטרוניקה במכון הטכנולוגי שבתל-אביב. מעסיקיו העריכוהו כ"עובד מסור ובעל רמה טכנית גבוהה הממלא את תפקידו לשביעות רצונם המוחלטת". כל אותה תקופה היה יצחק קשור מאוד לבית, דאג להוריו ושמר על קשר הדוק עם אחיו. הוא היה חובב-ספורט ועסק בשחייה, בתרגילי כושר-גופני ובג'ודו. מדי שנה נקרא לשירות-מילואים ביחידתו. ביום ט"ז בשבט תשל"ז (4.2.1977) נפל יצחק במילוי תפקידו בעת שירות-מילואים פעיל בדרום-הארץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק היה חביב על מפקדיו היחידה ועל חייליה. הוא היה נעים-הליכות, שקט ומסור, בעל ידע מקצועי רב ונכונות לקיים את המוטל עליו בסיפוק ואף בחיוך".

דילוג לתוכן