וייס, דן (“סונדה”)

בן דויד והדסה. נולד ביום י"ז באלול תש"ג (17.9.1943) בקרית-חיים. סיים שם את לימודיו בבית-הספר היסודי; לאחר-מכן למד בבית-הספר המקצועי שבקרית-חיים ("אינטרנציונל") ואז למד וסיים את לימודיו בבית-ספר ערב של "הנוער העובד" ליד הטכניון, כשהוא עובד בסדנה בשעות-היום. בשיעורי-המלאכה היה מצטיין ותמיד היה מן הראשונים בכיתתו. עבד כמסגר וכחקלאי. עוד בהיותו בכיתה ד' נכנס לתנועת "השומר-הצעיר". נאמן היה לתנועה וראשון לכל טיול או יום-עבודה. אהב ספורט לענפיו השונים ואת שעות-הפנאי שלו בילה בשחמט. גויס לצה"ל באוקטובר 1961, במסגרת נח"ל, והיה בגרעין "נחשול" אשר במשק-ברעם. אחרי תקופת הטירונות חזר לקיבוץ ולעבודה ובשובו הוכרו בו בטחון עצמי ובגרות. דמותו גילמה את שמחת-החיים וההומור שלו היה דק ושנון. היה פשוט בלבושו ובדיבורו, שקט וצנוע בהליכותיו. מימיו לא שאף להתבלטות, שנא את הגאוותנות והאידיאל שלו היה: להיות חבר לכל. לא אחת גילה סובלנות וקור-רוח. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום כ"א בתשרי תשכ"ג (19.10.1962) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. אחרי נפלו הוציאו חבריו חוברת לזכרו.