וייס, ארי-יהושע

בן סוזי ושמואל מנחם (סטיוארט) הלוי. נולד ביום י"ב בחשוון תשמ"א (22.10.1980) בדאלאס שבמדינת טקסס, ארצות-הברית. ארי, בן למשפחה בת שמונה נפשות, היה בן שנה כשמשפחתו עברה להתגורר בשיקגו. בהיותו בן שש, חזרו לדאלאס. שש שנים לאחר- מכן, בשנת 1992, עלתה המשפחה לארץ והשתקעה ברעננה. ארי למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'יבנה' ברעננה עד גיל ארבע-עשרה, עבר ל'ישיבת בני עקיבא' בעיר וממנה המשיך למכינה בכפר סבא. הוא סיים את לימודיו התיכוניים ב'מדרשיית נועם' בפרדס חנה. ארי בלט כתלמיד חכם וכאדם רגיש ועדין. "הוא היה טוב לב ומעולם לא התלונן," העיד ראש 'ישיבת בני עקיבא'. ארי אהב את החיים, אהב את הבריות והן השיבו לו אהבה. הוא הצטיין בספורט ובמיוחד במשחקי הכדור – כדורסל, כדור-בסיס וכדורעף. הוא ידע ליהנות מסוגים שונים של פעילויות: היה איש שיחה נעים, נהנה מהליכה שקטה על חוף הים אך גם אהב לשיר ולרקוד, לצאת לטיולים, להאזין למוזיקה, לשחות ולשחק עם אחיו הצעירים. לפני גיוסו החליט ללמוד בישיבה קדם-צבאית בצפת. הוא אהב מאוד את צפת ואת לימודיו בישיבה ועד מהרה הפך לנשוא הערצתם של כלל החברים במקום, אשר ניבאו לו גדולות ונצורות. "תמיד אמרתי שלאחר הצבא הוא ילמד ועוד יהיה אדם מוכר מאוד," אמר חברו. "ארי היה אישיות יוצאת דופן. אדם נבון, חכם, משכיל, ובעיקר אוהב את הבריות. תמיד היה מייעץ לנו מה לעשות ואיך לנהוג. הוא היה אדם נערץ. הוא היה הכל בשבילי. חבר, אח, מכר ובעיקר איש קרוב, איש סוד. אדם שיכולתי לדבר עימו ולדעת שבחיים סודך לא ייצא ממנו." בסוף יולי 2000 התגייס ארי לנח"ל. הוא עבר טירונות קרבית וקורסים רבים, ביניהם קורס צניחה וקורס צלפים. לאחר שהוכשר כלוחם הוצב בפלוגת ההנדסה והחבלה של חטיבת הנח"ל. ארי היה חייל יוצא דופן, לוחם מעולה וצלף מצטיין. גם במהלך שירותו הצבאי משך אליו עוד ועוד חברים, שלמדו להכיר את סגולותיו האנושיות ואת יכולת הנתינה המוחלטת שלו. חבריו מעידים, כי ניתן היה לסמוך עליו בכל עת ובכל מצב. פעמים רבות התנדב ארי להישאר בבסיס לשבת, כדי לשחרר את חבריו ולאפשר להם לצאת הביתה. חבריו ידעו להעריך אותו על כך: "הוא נתן את כל הלב למדינה ולדת. הוא היה בן אדם מדהים. תמיד דאג לחברים."… "הוא היה מספר אחד. פשוט מספר אחד. היה לו תמיד חיוך שקט שצעק עוצמה." כשארי היה חוזר הביתה, לשבת או לרגילה, היתה זו חגיגה שלמה. המשפחה היתה מתכנסת סביבו, שומעת בשקיקה את סיפוריו ואחיו הצעירים היו נהנים מתשומת-הלב שהרעיף עליהם. הוא כמעט לא ישן, כמו ידע שזמנו קצוב וחבל לבזבז אותו בשינה. ביום כ"ד בתשרי תשס"ג (30.9.2002) נפל ארי בקרב בשכם והוא בן עשרים-ואחת. סמוך לקסבה של שכם לאחר שורה של אירועי ירי, בפתח בנין המפקדה של החמאס, ירה צלף בארי ובחברו בעת שהתחלפו בשמירה. ארי נהרג במקום וחברו נפצע. לדברי מפקד החטיבה, הפעולה שביצעו החיילים הצילה חיי אזרחים רבים. ארי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים, שלוש אחיות – פנינה, טליה ואילת ושני אחים – אלי וידידיה. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל-ראשון. בת דודתו אמרה בכאב: "הוא היה בחור מקסים ופיקח. אנו במשפחה הערצנו אותו על חוכמתו, סבלנותו ובעיקר על רצונו לשרת בצבא… תמיד אהבו אותו, כי הוא היה אדם מיוחד… הוא היה חינני ואדיב. כזה ארי היה, וכזה הוא יישאר בלבי לעד." אביו של ארי ספד לו: "צר לי עליך אחי, נעמת לי מאוד. נפלאה אהבתי לי אליך. איך נפלו גיבורים. קראנו לך ארי יהושע (ראשי תיבות א"י – ארץ ישראל) כי אהבנו את ארץ-ישראל. כשמך כך היית, גיבור כארי ומנהיג כמו יהושע."