וייס, אריה
בן משה ודליה. נולד ביום י"ד בטבת תש"ז (6.1.1947) בקיבוץ העוגן. את שנות ילדותו בילה בסמינר "ארנים" אשר לשם עברה משפחתו וסביבה זו הטביעה בו את האהבה לטבע ולחי ולצומח שבו. מאד אהב לטייל בחיק הטבע ולשהות בו. למד וסיים את לימודיו בבית הספר היסודי בקרית טבעון ולאחר מכן למד בבית הספר המקצועי על שם שפרינצק בחיפה וסיים את הלימודים בו. בשנה האחרונה עבר לגמנסיה אכסטרנית ובה התכונן לבחינות הבגרות. בכיתה ט' הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ואף ל"הפועל". חיבב מוסיקה ובמיוחד מוסיקה קלאסית וידע להאזין לה במשך שעות רצופות. גם ספרות היתה חביבה עליו. היה חבר גרעין "קדש" שלאחר מכן השלים את קיבוץ יפתח. עם קבוצתו התגייס לנח"ל בספטמבר 1965. אחרי הטירונות יצא לקורס מ"כ וכשסיים אותו הצטרף לנח"ל המוצנח ואף הספיק להדריך מחזור אחד כמ"כ. טוב לב היה: תכונה זו שהתבלטה בו מילדותו ותמיד התהלך בבת שחוק על שפתיו ומקדם כך את פני הכל. אהבתו לטבע וחיבתו למצלמתו הלכו בד בבד, ובשעת חופשתו, בצאתו לשוטט בטבע, לא שכח את המצלמה כדי שתקלוט את הנופים האהובים עליו. את הצבא העריך ואהב ונאמן היה לו בכל – ובכל ליל שבת, כשהיו חבריו מרימים כוסות יין, היה מברך עליו "לחיי צה"ל" (במקום "לחיים" כנהוג). בעיצומו של שירותו הסדיר פרצה מלחמת ששת הימים, וביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך בעיר העתיקה של ירושלים הבירה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. חוברת בשם "אריה" הוצאה לאור לזכרו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. בספר "בדרכם", שהוציא איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר נופלי האיחוד במערכה נמצאים כמה עמודים ובהם תולדותיו ודברים לדמותו.
