וולף, ברנהרד

בן קייט ושמואל. נולד בשנת תרמ"א (1881) בגלזגו שבסקוטלנד. במלחמת העולם הראשונה התגייס באנגליה לגדוד העברי, הגדוד ה38- של קלעי המלך. הוא הגיע לדרגת סגן, שימש כקצין אפסנאות גדודי, והיה קצין בעל מצפון אהוב על כל אנשי הגדוד על כל דרגותיהם, כפי שמעיד עליו מפקדו קולונל פטרסון בספר זכרונותיו. יחד עם גדודו הגיע לארץ-ישראל לשם כיבושה מידי התורכים. כששהה בהרי אפרים ליד הכפרים אבועין וגילגיליה, נפצע אנושות בתאונה: סוסי עגלות המטען השתוללו לפתע וסגן וולף ניסה לעצור בעד הסוסים אך נדרס על ידם. הוא הועבר לבית החולים וביום י"א באב תרע"ח (20.7.1918) מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי הבריטי בהר הצופים. הוא צוין לשבח על מעשה גבורתו שגרם למותו. על אישיותו ומותו מספר מפקדו בספרו "עם הגדודים העבריים בארץ ישראל". וולף הונצח ב"ספר ההוקרה ליהדות בריטניה 1914-1918" מאת הרב מיכאל אדלר, בספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי וב"בית הגדודים" באביחיל.