הס, מרדכי
בן לאה וישראל-אברהם, נולד ביום ט' באב תרפ"ז (7.8.1927) בעיר פרטשטי, בוקובינה, רומניה. למד ב"חדרים" ובבית-ספר עממי ואחר-כך החל ללמוד נגרות. במלחמת-העולם השנייה הוגלה עם משפחתו לטרנסניסטריה ובשכר הזעום של עבודתו הקשה תמך בהוריו. אחרי השחרור הצטרף להכשרה של "פועלי אגודת ישראל". יצא ב"נתיב הבריחה" לאיטליה ובשנת 1946 העפיל לארץ באונייה "הגנה". מרדכי שהה חודשים אחדים בקיבוץ של תנועתו בנחלת יהודה, עבר לתל-אביב ועבד זמן-מה בבניין ואחר-כך אצל דודו, אחי-אמו, בנגרות. עם היותו זהיר במצוות וחבר "פועלי אגודת ישראל" התייחס בסובלנות לבלתי-דתיים ואף התבטא לפעמים בתרעומת על ה"אגודה" שאינה מתמסרת די הצורך למצוות יישוב ארץ-ישראל השקולה כנגד כל המצוות. גם למצוות שבין אדם לחברו התייחס ברצינות שבקדושה ובשמחה ממש, שנבעה ממזגו הטוב. היה עוזר לזולת ככל אשר יכול. בשעות הפנאי היה שוקד על לימודי-קודש, להשלים מה שהחסיר מאונס בנערותו בגלל תלאות הגירוש וצוק העתים, וכך רכש לו ידיעה מרובה בתולדות ישראל. כחבר נאמן ומאורגן בתנועתו התגייס בקיץ תש"ז לפלוגה הדתית שב"הגנה" ומילא באמונה את חובתו לאימונים ולתפקידים. בראשית מלחמת-העצמאות, כשדודו אמר לבקש כי ישחררוהו מהשירות מטעמים משקיים, דחה את הצעתו בהוכיחו אותו על פניו והודיעו שבשום אופן לא יסכים להשתמט מחובתו. אחרי אימוניו שמר עם יחידתו במשך כל חורף תש"ח על בן שמן הנצורה. עודד את חבריו במסירותו, בעליזותו ובביטחונו בישועת ה' שתבוא. לא פעם נטל על עצמו גם עבודות ומשימות של אחרים והיה מתנדב ראשון לכל תפקיד מיוחד. הוא השתתף בפעולות-קרב רבות: בטיהור סלמה והסביבה מפורעים וממארבים ובהדיפת התקפה של שריוני הלגיון הערבי על ג'ימזו שליד בן שמן. קרב זה שימש מחסום בפני האויב וסייע לכיבוש לוד ורמלה. אחרי הסרת המצור מעל בן שמן השתתף בקרבות מבצע "דני". בעומדו עם חבריו בג'ימזו, מזוינים ברובים בלבד נגד הסתערות כוחות-שריון של הלגיון הערבי, נפצע מרדכי קשה בראשו ביום 11.7.1948. הוא נותח פעמים אחדות בבית-החולים "בילינסון" ולפני פטירתו אמר כי מיד עם החלמתו יחזור לחזית. מרדכי מת בבית-החולים ביום כ"ג באב תש"ח (28.8.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.