הלמן, בן-ציון (‘בנצי’)

בן יגאל וחוה. נולד ביום ה' באדר תשט"ו (28.2.1955) בגבעתיים, בן לתושבי שכונת-בורוכוב ותיקים. למד בבית-הספר היסודי ע"ש א.ד. גורדון וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון ע"ש קלעי שבמקום. היה תלמיד טוב וחבר אהוד. בבית ספג את אהבת הארץ ואת הנטייה להשתרש באדמתה כחקלאי. ההורים רכשו משק חקלאי במושב בן-שמן וקיוו לעבדו יחד עם בנצי. אך הם לא זכו לראות בהגשמת חלום זה – נגזר על בנצי אף לא לראות בעיניו את המשק ההולך ונבנה. בנצי היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד' בסניף שכונת-בורוכוב. מענפי הספורט חיבב במיוחד את השחייה, ומגיל עשר היה נוהג לצלוח את הכנרת מדי שנה בשנה. בסוף יולי 1973 גויס בנצי לצה"ל. הוא שובץ בחיל-השריון ולאחר אימון בסיסי נתקבל לבית-הספר לשריון וסיים שם בציון מעולה. עלה לדרגת סמל ושימש כמפקד-טנק. במסירותו הרבה ובביצועיו המבריקים עורר את אהדתם ואת הערכתם של פקודיו ומפקדיו כאחד. תאונת-אימונים קיפדה את פתיל-חייו. הוא נפל בעת מילוי תפקידו – ביום כ"ה בניסן תשל"ה (6.4.1975). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. בן 20 היה בנפלו. השאיר אחריו הורים, אח ואחות צעירים ממנו. במכתב-תנחומים להורים השכולים כתב מפקדו: "שירותו הצבאי של בנצי, כפי שקראנו לו כולנו, היה שירות למופת כחייל, כמפקד וכאדם. בהצטיינות סיים את שלבי הכשרתו כאיש- צוות וכמפקד-טנק, בכישרון ובמסירות מילא את תפקידו כמפקד-טנק בגדוד וזכה להערכת חייליו ולאהבתם כחייל וכאדם. תפקידו של מפקד-טנק הוא מאמץ תמידי לעמידה בלחצים ובדרישות פיסיים ונפשיים. חוסר-שינה, אימונים מפרכים, דרישות מפקדים מלמעלה ובעיות הפקודים מלמטה – כל-אלה משמשים מתח תמידי ומתיש, ובנצי עמד בהם למופת. בצניעות ובהשקט, בעבודה ובדוגמה אישית, במסירות, באחריות ובנכונות לכל משימה זכה בהערכת חייליו ומפקדיו ובאמונם. ראשון נענה לכל פנייה ואחרון לרטינה ולביקורת. כמפקד-הגדוד במחצית השנה האחרונה הכרתיו כאדם רציני ומבוגר משנותיו, טוב-לב ללא גבול, חבר לכול, והוא אך בראשית-דרכו…" לזכרו הקימו ההורים פינת-הנצחה במשקם שבבן-שמן – קיר דקורטיבי ומסביבו גן.