הלמון, יצחק-אריה (איציק)

בן רפאל ונחמה. נולד ביום כ"ז בטבת תשכ"ד (2.1.1954) בראשון- לציון. למד בבית-הספר הממלכתי-דתי 'סיני' שבעיר וסיימו בציונים מעולים. היה אהוב על מוריו ועל חבריו. על פי בחירתו האישית המשיך יצחק את לימודיו במדרשיית 'נועם' שבפרדס- חנה. אחרי משברים קלים בשנה הראשונה, הסתגל לרוח החינוך במקום ועשה חיל בלימודי הקודש ובלימודים הכלליים כאחד. נטל חלק בכל הפעילויות של 'בני-עקיבא' ואהב במיוחד את הטיולים ברחבי-הארץ. בחופשותיו נהג לסייר בשבילי הארץ למן הגליל העליון ועד לנגב הרחוק. בכיתה י' חיבר עבודה בתחום ידיעת הארץ, שזיכתה אותו בציון גבוה בתעודת-הבגרות. התעניין גם בכל ההתרחשויות המדיניות ואסף חומר על יחסי ישראל-ערב, ותמיד היה מעודכן בכל מה שהתרחש בזירה הפוליטית. עם-זאת, לא נמנע מלהתאמן בפעילות ספורטיבית, במיוחד בכדורעף, בריצות ובשחייה. במדרשייה קנה לו איציק מעריצים רבים בקרב המורים והתלמידים, בזכות מעלותיו הרבות. צנוע היה ועניו. את הכישרונות הגלומים בו השתדל להסתיר. קיבל על עצמו כל תפקיד קשה מבלי שציפה לזכות על-כך להערכה או למעמד של כבוד. היה בעל תפיסה מהירה וניחן בזיכרון חזק. חריפות שכלו ולמדנותו עשויים היו לעמוד לו בעתיד בלימודיו באוניברסיטה שעמד להירשם בה לאחר השירות. אבל הוא לא זכה לכך, ולא זכו הוריו. משסיים בהצלחה את בחינות-הבגרות במדרשייה, התגייס, ביולי 1972, לצה"ל. הוא הצטרף לגרעין-נח"ל 'הראל' בקיבוץ מעלה-הגלבוע, אך עוד לא הספיק לפתוח בהכשרתו בקיבוץ, וכבר נשלח להתייצב לקורס-טירונות, ומיד לאחר-מכן המשיך בקורס מ"כים של נח"ל. בסיימו את הקורס הועלה לדרגת רב"ט. כמפקד-כיתה הוחזר לבסיס כדי להדריך את הטירונים החדשים. נתגלה כמדריך מסור ומצליח, הנוקט אורח הדוגמה האישית והמחנך לעזרה הדדית. החניכים חיבבוהו, והמפקדים העריכו את עבודתו. כעבור זמן, בהמליצם להעלותו לדרגת סמ"ר, כתבו הממונים עליו בחוות-הדעת: "יצחק – מפקד מעולה; שולט בחומר; מתפקד בתור קצין". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח יצחק מיד לתגבר את כוח הלוחמים ברמת הגולן, ולאחר-מכן הופקד על מחלקה שאבטחה קטע מהחזית המזרחית בעמק הירדן. לאחר-זמן נשלח אל מעבר לתעלה, קרוב לעיר סואץ, מול הארמיה המצרית השנייה. שם התמיד בשירותו חודשים רבים עד להפרדת הכוחות. המלחמה ומוראותיה השאיר עקבות בנפשו הרגישה. עם שובו לבסיס-ההדרכה הופקד יצחק כסמ"ר על מחלקה כמפקד-מחלקה בפועל, וכעבור זמן שימש כרב-סמל פלוגתי. ואז קרהו אסון, והוא נפל בעת שירותו – ביום ט"ו בשבט תשל"ה (26.1.1975). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבראשון- לציון. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. שמו של יצחק הונצח בדרכים שונות: ביד-לבנים בראשון-לציון; בספרייה תורנית בקיבוץ מעלה-הגלבוע, הנושאת את שמו; בציון זכרו בשנתון 'ניב המדרשייה'; בכנס חברים והמשפחה בקיבוץ מעלה-הגלבוע במלאות שנה לנפילתו; ועוד.