דנדקר, רויטל

בת סימה וששון. נולדה ביום כ' בתמוז תשל"ז (6.7.1977) בדימונה. אחות לבת-שבע, רונן, גלית ומתן. רויטל למדה בבית-הספר היסודי 'עמי-אסף', ובבית-הספר התיכון-מקיף 'זילמן', במגמה העיונית. לקראת הגיוס לצה"ל התגלה כי בשל בעיות רפואיות היא אינה כשירה לשירות. עבור רויטל, אשר ציפתה בקוצר רוח ליום הגיוס המיוחל, היתה זו אכזבה קשה. היא ניהלה מאבק עיקש וממושך נגד ההחלטה, ולאחר מאמצים רבים נשא מאבקה פרי והוחלט לגייסה לשירות החובה כחיילת מן השורה. באפריל 1996 התגייסה רויטל לצה"ל ועם סיום הטירונות שובצה בחיל-החימוש כפקידה טכנית. רויטל תוארה על ידי מפקדיה כחיילת חרוצה וממושמעת, בעלת רמה אישית ומקצועית גבוהה, אשר הפגינה נכונות רבה לתרום ולהשקיע אף מעבר לנדרש. היא ניחנה בשלוות נפש ויושר פנימי אשר הקרינו על כל הליכותיה, והפכו אותה לדוגמה אישית לסובבים אותה. היא הקפידה לנהוג בכל ברגישות ובאדיבות, ממהרת להושיט יד עוזרת לזקוק לה, אהובה ומקובלת על חברותיה וחבריה ליחידה. רויטל ציפתה בקוצר רוח ליום השחרור, שלאחריו תוכל לראשונה בחייה לעמוד ברשות עצמה. כחודש וחצי לפני מועד שחרורה מצה"ל, ביום 6.11.1997, קפצה רויטל מרכב נוסע באזור קציעות מחשש לחטיפה, ונפצעה אנושות. היא נאבקה ארבעה ימים על חייה בבית-החולים סורוקה, וביום א' בכסלו תשנ"ח (30.11.1997) נפטרה והיא בת עשרים. רויטל הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בדימונה. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות ושני אחים. במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "…סמלת רויטל שירתה בעוצבה במשך כ- 17 חודשים למופת. כל משימה שהוטלה עליה בוצעה על הצד הטוב ביותר, במסירות ואחריות אישית עצומה. חרף בעיותיה הרפואיות, רויטל לא התלוננה ולא ויתרה על אף משימה אותה ביצעה… הכרנו את רויטל כחיילת מצוינת ואדם נפלא…" הוריה הנציחו את זיכרה ברכישת ספר תורה שהוכנס לבית-הכנסת בשכונת מגוריהם בדימונה.